טראמפ ומרקל

אנגלה מרקל ודונלד טראמפ: כרוניקה של מערכת יחסים בלתי אפשרית

קלאוס לארס / אוניברסיטת צפון קרולינה, ארה"ב

אנגלה מרקל ודונלד טראמפ: המחלוקות, המריבות והתככים בין מנהיגת אירופה למנהיג ארה"ב

גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל

מערכת היחסים המתוחה בין טראמפ למרקל העיבה על יחסי שתי המעצמות, ונעה מכבוד הדדי מהול בחשדנות לתיעוב גלוי ואמירות חסרות תקדים בהיסטוריה של גרמניה וארה"ב של אחרי WWII

אנגלה מרקל, 2017

גרמניה האחרת - אוריה שביט

אוריה שביט / אוניברסיטת תל אביב

גרמניה האחרת: משבר הפליטים ואנגלה מרקל 

גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל

לקנצלרית גרמניה היו הכוח וההזדמנות להציל את חייהם של מאות אלפים. בת הכומר נעימת ההליכות, ה"מוטי" של הגרמנים, לא הייתה מוכנה לעמוד מנגד מול האסון ההומניטרי שהתדפק על דלתות היבשת
 

מרקל וסרקוזי
newly_arrived_refugees_in_germany_october

אנגלה מרקל ו"תרבות קבלת הפנים"

ג'ויס מארי מוסהאיבן, אוניברסיטת ג'ורג'טאון

אנגלה מרקל ו"תרבות קבלת הפנים": כך הקנצלרית עיצבה מחדש את מדיניות ההגירה של גרמניה 

גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל

מרקל הצליחה לחולל מהפכה בכל הקשור למדיניות ההגירה והאזרחות של גרמניה. האמונה שלה בפוטנציאל של הדמוקרטיה לעבור טרנספורמציה, המגולמת בביטוי הפשוט "wir schaffen das", סייעה להפוך את גרמניה למדינה בעלת תרבות מסבירת פנים, בדרכים שקודמיה בתפקיד לא העזו לעשות

קרא עוד

ביסוס ה"מורשת" של אנגלה מרקל לא היה הדבר הראשון שעלה בראשה של הקנצלרית במהלך הסתיו הסוער של 2015, כשצפתה באינספור פליטים היוצאים לאירופה ביבשה ובים, בתקווה למצוא מקלט, חופש מדיכוי והזדמנות לבנות חיים חדשים. ספק אם זה גרם לה להרהר ישירות על גורלם הנורא של מיליוני פליטים שנספו לאחר שנמנע מהם מקלט מפני הנאצים, או שעמדו בפני גירוש המוני בעקבות הכניעה ללא תנאי של גרמניה ב-1945. עקבתי אחר התפתחותה של מרקל כמנהיגה פוליטית מאז 1990, ואני משוכנעת שהגורמים שהובילו את הקנצלרית להשעות את תקנות דבלין במהלך משבר הפליטים ב-2015 היו קשורים קשר הדוק לחוויות חייה כבתו המזרח גרמנית של הכומר הלותרני, אשר עברה תהליך סוציאליזציה במדינה אוטוריטרית חילונית ו-"חסרת אלוהים".

ב-27 באוגוסט 2015 הובא לידיעת הקנצלרית ש-71 פליטים נמצאו מתים מחנק במשאית אטומה, קרוב לגבול האוסטרי. כמה ימים לאחר מכן היא ראתה, כמו מיליונים אחרים ברחבי העולם, תמונות קורעות לב של איילן קורדי בת השלוש, שגופתה נשטפה על חוף הים בבודרום, טורקיה. בינתיים, אלפי פליטים התאספו בתחנת הרכבת קלטי (keleti) בבודפשט, בתקווה שיוכלו להמשיך משם לאוסטריה וגרמניה. 

אולם פקידים הונגרים איפשרו רק למספר מצומצם של פליטים לעלות על הרכבת לרוזנהיים ולמינכן, וסגרו את התחנה, לאחר שהקימו גדרות תיל כדי לאטום את הגבולות בפני אלפים נוספים במעבר. זה עורר מיד זיכרונות של המוני מזרח גרמנים בתחנת הרכבת של דרזדן ב-4 באוקטובר 1989, שהגיעו בתקווה לקפוץ על רכבות הנושאות "פולשי שגרירות" מפראג למערב גרמניה.

משבר הפליטים האירופי לא החל ב-2015 - שורשיו טמונים עוד באירועי "האביב הערבי" הכושל של 2011. איש לא היה מוכן לכאוס שהגיע בעקבות הפלת מועמר קדאפי בלוב, נפילת חוסני מובארק ואחריו מוחמד מורסי במצרים, התגובה הברוטאלית של בשאר אל-אסד בסוריה כלפי אזרחים, מלחמות העדתיות בעיראק או עלייתן של קבוצות ג'יהאד קיצוניות מתחרות במדינות אפריקאיות שונות


הימים הבאים היו מלאים בחילופי דברים מתוחים בין פקידים ממשרד הפנים הגרמני, אנשי CDU/CSU שמרנים ומפקד המשטרה הפדרלית של מרקל, דיטר רומן. למרות ההתנגדות הפנימית, הקנצלרית הכריזה כי סורים, במיוחד, יכולים להיכנס לגרמניה כדי להגיש את בקשות המקלט שלהם, אף שכבר עברו דרך "מדינות בטוחות ראשונות" אחרות - פגם פטאלי בהסכמי דבלין מאז שנות ה-90. ב-14 בספטמבר הכריזה מרקל כי "אם עכשיו אנחנו צריכים להתחיל לסלוח לעצמנו על שהפגנו פנים ידידותיות במצבי חירום, אז זו כבר לא המדינה שלי".


"לפספס את הסירה": תגובות האיחוד האירופי למשבר הפליטים

משבר הפליטים האירופי לא החל ב-2015 - שורשיו טמונים עוד באירועי "האביב הערבי" הכושל של 2011. בהזכירו של האביב הערבי את הקריסה המופלאה של משטרי דיכוי סובייטים ב-1989, אזרחי האיחוד האירופי ציפו כנראה שההתקוממויות העממיות, המונעות על ידי צעירים במדינות ערב, יגרמו לגל דמוקרטיזציה דומה ברחבי צפון אפריקה והמזרח התיכון. איש לא היה מוכן לכאוס שהגיע בעקבות הפלת מועמר קדאפי בלוב, נפילת חוסני מובארק ואחריו מוחמד מורסי במצרים, התגובה הברוטאלית של בשאר אל-אסד בסוריה כלפי אזרחים, מלחמות העדתיות בעיראק או עלייתן של קבוצות ג'יהאד קיצוניות מתחרות במדינות אפריקאיות שונות.

בשנת 2006 ירד מספר מבקשי המקלט ל-200 אלף איש. זה היה לאחר זרמי פליטים גדולים שהגיעו אחרי שלושה שלבי מלחמה ביוגוסלביה לשעבר (1991-1999). התגברות העימותים במדינות "האביב הערבי" וגבולות שזה עתה נסגרו במצרים, תוניסיה ומרוקו אילצו פליטים למצוא נתיבי בריחה חדשים. הסירות שיצאו מהחוף הלובי גרמו לעלייה מחודשת בבקשות המקלט שהוגשו ברחבי האיחוד האירופי; המספרים עלו מ-279,000 ב-2012, ל-435,450 ב-2013, ל-625,000 ב-2014.

האיחוד האירופי תיקן מספר הנחיות במנגנון המשותף של מערכת המקלט האירופית (CEAS) כדי להבטיח שפליטים חדשים "יזכו ליחס שווה במערכת פתוחה והוגנת - בכל מקום שהם [עשויים] להיכנס" - בייחוד כאשר זרם הפליטים עבר מהמסדרונות של הים התיכון במערב אירופה ומרכזה לנתיבים יבשתיים דרך הבלקן. בה בעת, צרפת, אוסטריה והונגריה החליטו להדק את ביקורת הגבולות שלהן, בניסיון לחסום פליטים הלכודים ביוון ואיטליה להגיע למדינות עשירות ומסבירות פנים יותר - צעד שהינו התעלמות ברורה מאמנת שנגן.

הבוחרים הגרמנים, מרוצים לכאורה ש"בעיית המקלט" נפתרה, לא שמו לב לשינויי חקיקה אחרים המגדירים את זכויות הפליטים תחת הקנצלרית החדשה מרקל. שינוי החקיקה האחרון, שאומץ בין 2007 ל-2013, היווה בסיס לאמונה של מרקל שגרמניה צריכה ויכולה לשלוט במשבר הומינטרי מתקרב, תחת הכותרת Wir schaffen das


מרקל דחקה במדינות האיחוד האירופי לאמץ לפחות מכסות של חלוקת פליטים מרצון, חרף ההתנגדות הגוברת מצד הונגריה, בריטניה ופולין. איטליה השעתה את מבצע החיפוש וההצלה הלאומי שלה - Mare Nostrum - בזמן שהאיחוד האירופי מיהר להוסיף כוחות חדשים לטיפול בפליטים המגיעים, תוך התמקדות כמעט אך ורק בביקורת הגבולות.

ב-19 באפריל 2015, 800 אנשים שיצאו לדרך מלוב נספו בתאונת ספינת הפליטים החמורה ביותר שתועדה; בתוך ארבעה חודשים בלבד, 1,780 פליטים מתו בים, ומספרם טיפס ל-3,700 עד סוף השנה, לעומת 96 בלבד בשנה הקודמת. לפי הערכות האו"ם, לפחות 5,000 פליטים טבעו עד דצמבר של אותה שנה, מה שהעלה את ההסתברות למוות מטביעה לאחד מכל 88 פליטים; נשים וילדים הפכו לקורבנות באופן לא פרופורציונלי ביחס לשיעורם באוכלוסיית הפליטים. דרכי המילוט עברו ממערב אירופה למרכז, ואז למזרח הים התיכון, ובסופו של דבר אילצו יותר ויותר פליטים לפנות לסוחרי בני אדם, שחייבו אותם לעבור את צוואר הבקבוק של מדינות הבלקן. מדינות הגוש הסובייטי לשעבר, שרק עשור לפני קיבלו תמיכה כספית יוצאת דופן במאמצים שלהן לדמוקרטיזציה, נהפכו כעת למעוזי הדרה של פליטים, ובכך העניקו משמעות חדשה למושג 'אירופה המבוצרת'. 


Wir schaffen das: שינויי פרדיגמה במדיניות ההגירה והמקלט הגרמנית

המחויבות של מרקל להפוך את גרמניה ל"תרבות מסבירת פנים" לגבי מגוון רחב של קבוצות מהגרים ופליטים השתרשה הרבה לפני 2015. מספר בקשות המקלט שהוגשו בגרמניה צלל מ-438,191 ב-1992 ל-19,164 עד 2007, בין השאר בשל "פשרת המקלט" הבעייתית שאומצה ב-1993. הבוחרים הגרמנים, מרוצים לכאורה ש"בעיית המקלט" נפתרה, לא שמו לב לשינויי חקיקה אחרים המגדירים את זכויות הפליטים תחת הקנצלרית החדשה מרקל. שינוי החקיקה האחרון, שאומץ בין 2007 ל-2013, היווה בסיס לאמונה של מרקל שגרמניה צריכה ויכולה לשלוט במשבר הומינטרי מתקרב, תחת הכותרת Wir schaffen das. 


פליטים מגיעים לראשונה לגרמניה בתחנת הרכבת של שדהת קלן-בון

פליטים מגיעים לראשונה לגרמניה בתחנת הרכבת של שדה"ת קלן-בון, 2015
 

מרקל התברכה בממשלתה הראשונה בקואליציה הגדולה של CDU-SPD (נוצרים דמוקרטים, סוציאל-דמוקרטים), מה שאיפשר לה לנצל חוקי אזרחות והגירה חדשים שאומצו בממשלתו של גרהרד שרדר בשנים 1999-2004, כדי להציג סדרה של ועידות פסגה לאומיות ואת תכנית האינטגרציה הלאומית הראשונה של גרמניה (NIP) ב-2007

כשנבחרה מרקל ב-2005 לקנצלרית המזרח גרמנית הראשונה של הרפובליקה הפדרלית, 35 השנים שבהן היא חיה ב"חדר ההמתנה של הדמוקרטיה" ציידו אותה במערך מיומנויות ייחודי. הסוציאליזציה שלה כמי שגדלה במזרח גרמניה בשנות החמישים והשישים, עבודתה כפיזיקאית בשנות השבעים והשמונים, והחינוך מחדש שעברה במפלגה האלפא-גברית של הרפובליקה הפדרלית לאחר 1990 תרמו ליכולות המנהיגות שלה. חינוכה הפרוטסטנטי כבת של כומר במדינה אתאיסטית שעוסקת בקביעות באפליה ורדיפה נגד פעילי דת, גרם לה לטפח מחויבות חזקה לזכויות אדם. חומת ברלין גרמה לה להעריך את נורמות חופש התנועה של האיחוד האירופי. השילוב של הניסיון התעסוקתי שלה תחת משטר סוציאליסטי מגדרי, והסלידה שלה - אותה רכשה בתקופת הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה - מתפקידים אידיאולוגיים שמצריכים עימותים, השפיעו על סגנון המנהיגות שלה. תהליך רכישת התרבות המחודשת שלה ממזרח למערב לאחר 1990 השפיע על מהות המדיניות שלה כקנצלרית, והיא נטתה יותר ויותר לעמדות של הירוקים והסוציאל-דמוקרטים לגבי שינויי אקלים ואנרגיה גרעינית (לאחר אסון פוקושימה).

מימיה הראשונים בממשלתו של הלמוט קוהל, מרקל דחתה באופן עקבי עמדה אידיאולוגית לטובת החלטות מדיניות שמבוססות על נתונים. הקנצלרית החדשה מיהרה להכיר בכך ש"גירעון דמוגרפי" צפוי יגרום למחסור בכוח אדם מיומן, ויערער את כלכלתה החזקה של גרמניה, המונעת על ידי יצוא. היא התברכה בממשלתה הראשונה בקואליציה הגדולה של CDU-SPD (נוצרים דמוקרטים, סוציאל-דמוקרטים), מה שאיפשר לה לנצל חוקי אזרחות והגירה חדשים שאומצו בממשלתו של גרהרד שרדר בשנים 1999-2004, כדי להציג סדרה של ועידות פסגה לאומיות ואת תכנית האינטגרציה הלאומית הראשונה של גרמניה (NIP) ב-2007. בהכרזתה על אינטגרציה חברתית כ"משימה מרכזית לכל החברה הגרמנית", ה-NIP הראשון נעזר בהמלצות מומחים שנאספו ברמה הפדרלית, המדינתית והמקומית; 400 יוזמות התנדבות במסגרת התכנית התמקדו ברכישת שפה, חינוך, הכשרה מקצועית, ניידות בשוק העבודה, תנאי חיים, שיוויון הזדמנויות לנשים ונערות, וכן בהדהוד בינלאומי של מוסדות מחקר גרמניים. 

עד 2012 מרקל הוסיפה שורה של צעדים במדיניות ההגירה - תכנית לאומית לשילוב אוכלוסיות (NIAP), מעקב אחרי היישום שלה, העדפה מתקנת למהגרים ובני מהגרים, נהלים להכרה בהכשרות מקצועיות שהושגו בחו"ל, ואפילו פיתוח אפליקציית טלפון רב לשונית שנועדה לסייע למהגרים חדשים למצוא דיור, עבודה, שירותי בריאות, קורסי שילוב ומרכזי ייעוץ. בנוסף, הרשויות המקומיות הקימו קווים חמים לקבילות נגד אפליה, וסיפקו מפות אינטראקטיביות וקישורים לאתר השירות www.make-it-in-Germany.de.  ערים כמו ברלין, פרנקפורט, קלן ושטוטגרט, המהוות אכסניה לאוכלוסיות מהגרים גדולות ו-ותיקות, מצאו לגיטימציה מחודשת להפעלת שורה של צעדי אינטגרציה פרו-אקטיבית שכבר פיתחו בעצמן, בתמיכה של גורמים צעירים ומשכילים בארגוני חברה אזרחית.

האיסור על אזרחות כפולה בוטל ב-2014. עד אז, היתה אופציה של אזרחות מוגבלת מסוג jus soli שאומצה ב-1999 וחייבה זרים שנולדו בגרמניה לוותר על אזרחותם מההורים עד גיל 23. סקר אחד הראה כי 34% מהמתבגרים שנפגעו מהמעמד האזרחי הזה סברו שאם לא יגיבו למכתב רשמי, שנכתב בשפה בירוקרטית ודרש סוגים שונים של תעודות, לא יהיו לכך השלכות משפטיות. בהעדר יכולת לנווט במבוך המנהלי המורכב הכרוך בשמירה על מעמדם כ"ילידים", ממהגרים רבים נשללה בשוגג אזרחותם הגרמנית בדיוק כשהגיעו לגיל הצבעה בבחירות. ילדים ממוצא טורקי היו הפגיעים ביותר.  זה גרם ליותר ויותר בני מהגרים לרוץ לבחירות. שיעורם בבונדסטאג עלה מ-5.9% ב-2013, ל-8.2% ב-2017, ל-11.1% ב-2021, ובסך הכול 83 חברי בונדסטאג, כש-51% הן נשים. לפי נתוני ממשלת גרמניה, 20 עד 25 אחוזים מאזרחי גרמניה הם בעלי רקע הגירה כלשהו. 

מהגרי העבודה וצאצאיהם לא היו הנהנים היחידים מהרפורמות שאומצו במהלך שתי הקדנציות הראשונות של מרקל כקנצלרית. ממשלתה גם ביצעה הקלות בשיטות מגבילות רבות נגד מבקשי מקלט, בהמשך לאמצעים הדרקוניים שהוטלו נגדם תחת הלמוט קוהל בשנות ה-80 וה-90. הרטוריקה נגד זרים שהושמעה בפומבי על ידי השמרנים לאחר איחוד גרמניה ("גרמניה אינה ארץ הגירה"), הובילה לגל אלימות חסר תקדים של שנאת זרים. האיבה כלפי זרים (Ausländerfeindlichkeit) לא היתה מוגבלת למזרח גרמניה, כפי שהוכיחו מקרי המוות בהצתות בערים מולן (Mölln) וסולינגן (Solingen).בהנהגתה של מרקל, הבונדסטאג סיים את הלימבו המשפטי שהשפיע על אלפי מבקשי מקלט "נסבלים" (geduldete) שתביעותיהם נדחו, אך חזרתם לאזורי הלחימה נאסרה על פי אמנות האו"ם. מעבר להרחבת זכות ההישארות למבוגרים, מחוקקים העניקו זכות עצמאית לתושבות קבע לבני נוער שלמדו בבתי ספר או שהשתתפו בהכשרה מקצועית בגרמניה. מבקשי מקלט שבקשותיהם נותרו תלויות ועומדות הורשו לחפש עבודה לאחר שישה חודשים, לאחר שבעבר הוכפפו לאיסור עבודה של חמש שנים; גם הקצבאות במזומן גדלו, הודות לפסיקת בית המשפט לחוקה משנת 2012, שקבעה כי רמות הקצבאות שנקבעו ב-1993 היו נמוכות מדי כדי להבטיח "קיום בכבוד". 

פליטים סורים בבודפשט מבקשים להגיע לגרמניה, 2015
פליטים סורים בבודפשט מבקשים להגיע לגרמניה, 2015 / צילום: Eifert János

בביקור במתקן לפליטים בהיידנאו, סקסוניה ב-26 באוגוסט, התמודדה מרקל עם זעמם של המפגינים, ועם כרזות וצעקות שתיארו אותה כ"בוגדת וזונה". ההתקפות הוולגריות הללו של מזרח גרמנים שחוו את נס האיחוד השליו פגעו במרקל בדרכים שגם תמונות שלה עם שפם היטלר וסרט צלב קרס, שפורסמו בתקשורת היוונית, לא הצליחו.


במאי 2014, ההגירה לגרמניה הגיעה לרמתה הגבוהה מזה 20 שנה. למעלה מ-1,226,000 איש נכנסו למדינה מאז 2013, ובהם רבים בעלי כושר עבודה שסוף סוף קיבלו חופש תנועה כאזרחי האיחוד האירופי. רק בריטניה ושבדיה העניקו זכויות חופש תנועה מיידיות ב-2004, מהלך שבבריטניה היה גורם מניע במשאל העם על הברקזיט ב-2016. המיליונים ששרדו מסעות מסוכנים בסירות ברחבי הים התיכון מאז 2011 הציבו אתגרי אינטגרציה אתנו-דתיים שונים מאוד למדינות שקלטו אותם: למעלה מ-85% מתוך 68 אלף המהגרים שהגיעו לחופי יוון עד יוני 2015 יצאו מסוריה, אפגניסטן, עיראק וסומליה. 

43% מתוכם המשיכו הלאה למדינות אחרות וליברליות יותר באיחוד האירופי. בקשות המקלט לגרמניה עלו מ-18,278 ב-2008, ל-169,166 ב-2014; בששת החודשים הראשונים של 2015 נרשמו עוד 171,797 בקשות בפעם הראשונה, בהשוואה לסך כולל של 202,834 ב-2014; מספר הקטינים הבלתי מלווים עלה מ-763 בשנת 2008, ל-4,399 בשנת 2014, ל-7,500 במהלך המחצית הראשונה של 2015.

נקודת מפנה נוספת עבור מרקל כנראה לא תזכה ליותר מהערת שוליים בספרי ההיסטוריה העתידיים. בביקור במתקן לפליטים בהיידנאו, סקסוניה ב-26 באוגוסט, היא התמודדה עם זעמם של המפגינים, ועם כרזות וצעקות שתיארו אותה כ"בוגדת וזונה". ההתקפות הוולגריות הללו של מזרח גרמנים שחוו את נס האיחוד השליו פגעו במרקל בדרכים שגם תמונות שלה עם שפם היטלר וסרט צלב קרס, שפורסמו בתקשורת היוונית, לא הצליחו. במסיבת עיתונאים שכינסה בקיץ 2015 היא שיבחה את התנאים המסודרים של גרמניה ואת עוצמתה הכלכלית, והזכירה את הצרכים הדמוגרפיים הדוחקים ואת הגמישות יוצאת הדופן שבה המדינה התמודדה עם אתגרי איחוד גרמניה. "אנחנו יכולים לעשות את זה" (Wir schaffen das), הכריזה. מבקריה תקפו אותה על חוסר יכולתה לחולל נס מיידי בזמן שנהירת הפליטים לגרמניה נמשכת. היא הפסיקה להשתמש בביטוי "Wir schaffen das" מאז, כדי להימנע מציפיות שווא, והזהירה את בוחריה שהיכולת של פליטים לרכוש מיומנויות שפה, אישורי עבודה ולהסתגל לתרבות פוליטית חדשה הם תהליכים ארוכי טווח. 

באותו סוף שבוע הגיעו למעלה מ-20,000 פליטים לתחנה המרכזית של מינכן, שם פגשו תומכים ומתנדבים במחיאות כפיים. החלטתה של מרקל לעמוד על שלה ולהשאיר גבולות פתוחים עוררה השראה מדהימה של סולידריות אזרחית עם הפליטים, אשר תועלה דרך 14,000 מרכזי מתנדבים עד סוף 2015; זה הוכיח שרפורמות ההגירה והאינטגרציה שקודמו ברמה הפדרלית, המדינתית והמקומית בין 2007 ל-2012, החלו להכות שורשים. אזרחים רגילים רבים קיבלו ללא ספק השראה מהעמדה האישית והעקרונית של מרקל בתגובה להפגנות נגד הגירה שנערכו בדרזדן ולייפציג, כפי שהתבטאה בנאום שלה לאומה לרגל השנה החדשה ב-2014: "לעתים קרובות מדי, יש דעות קדומות. כן, יש אפילו שנאה בליבם". ירוקים רבים שהתנגדו לה בנושאים אחרים הפכו למעריצים מיידיים.

הכלכלה המשגשגת של גרמניה עזרה למרקל להגיב במהירות לפניות על סבסוד עלויות של מקומות לינה לפליטים, ארוחות וטיפול רפואי (הרשויות המקומיות והמדינות בגרמניה אחראיות מבחינה כלכלית למבקשי מקלט עד להכרעה במקרים). חבילת המימון הראשונה, שאושרה בנובמבר, הכפילה את ההשתתפות הפדרלית ל-2 מיליארד יורו.

בערב השנה החדשה של 2016, מצב הרוח הלאומי השתנה באופן פתאומי בעקבות פרסומים על כ-500 תקיפות מיניות של "גברים בעלי מראה צפון אפריקאי" בקלן, המבורג וערים אחרות באותו לילה. זה קרה זמן קצר לאחר פיגועי הטרור הקטלניים בפריז בדצמבר. גל תגובה מכוער מימין המפה הפוליטית קיבל תנופה כאשר ארגון PEGIDA התחבר למפלגת ימין קיצוני חדשה, אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), שהוקמה במקור כדי להתנגד ליורו ולניהול של מרקל במשבר החוב של האיחוד האירופי

בציפייה ל-800,000 פליטים חדשים ותקופת קליטה של חמישה חודשים, מדינות גרמניה קיבלו תשלום מקדמה של 2.68 מיליארד יורו. הקואליציה הגדולה הבאה של מרקל הקצתה 500 מיליון יורו לבניית דיור סוציאלי ו-150,000 מקומות קליטה חדשים; הרשויות הפדרליות אפילו השעו זמנית תקנות בנייה של אנרגיה מתחדשת כדי לזרז את מאמצי הבנייה. התשלומים במזומן הוחלפו בהטבות במרכזי הקליטה, אך עובדים בעלי מיומנויות שקיבלו אישור הורשו לחפש עבודה זמנית כבר לאחר שלושה חודשים כדי להאיץ את שילובם. מעסיקים פרטיים הקימו התמחויות בשילוב עם קורסי שפה. מדינות הנפיקו כרטיסי בריאות לנקלטים חדשים לטיפול מיידי, כדי לקבל החזר מאוחר יותר. העסקת מאות עובדי מדינה חדשים במשרד הפנים הפחיתה בהדרגה את זמני הטיפול הארוכים בבקשות, מממוצע של בין שלוש לארבע שנים בשנות ה-90 למספר חודשים כיום. דחיות של בקשות הנוגעות לתושבי הבלקן לוקחות כיום רק מספר שבועות.

ברם, בערב השנה החדשה של 2016, מצב הרוח הלאומי השתנה באופן פתאומי בעקבות פרסומים על כ-500 תקיפות מיניות של "גברים בעלי מראה צפון אפריקאי" בקלן, המבורג וערים אחרות באותו לילה. זה קרה זמן קצר לאחר פיגועי הטרור הקטלניים בפריז בדצמבר.  גל תגובה מכוער מימין המפה הפוליטית קיבל תנופה כאשר ארגון PEGIDA (אירופאים פטריוטים נגד האיסלאמיזציה של המערב) התחבר למפלגת ימין קיצוני חדשה, אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), שהוקמה במקור כדי להתנגד ליורו ולניהול של מרקל במשבר החוב של האיחוד האירופי. המפגינים, רובם בערים במזרח גרמניה, ביקשו לנכס לעצמם את האלמנטים האיקונים של הפגנות יום שני בערב שנערכו ב-1989 נגד המשטר הסוציאליסטי הישן, למשל בקריאות "אנחנו העם". מייסד המפלגה, הפרופסור לכלכלה מערבית ברנד לוקה (Bernd Lucke), אולץ לפרוש ביולי 2015, כאשר ראש המפלגה פראוקה פטרי (Frauke Petry) המזרח גרמנית, הקצינה את AfD ימינה עם אג'נדת אנטי-מהגרים/אנטי-מוסלמים, עד שהופרשה בעצמה מהמפלגה ב-2017.

מרקל לא שינתה את מדיניותה, אבל לאור הנסיבות נאלצה לבצע התאמות. בינואר 2016, אחרי ויכוחים פנימיים שנמשכו שלושה חודשים, הבונדסטאג העביר חבילת מקלט שנייה, כשהוא מבטל כמה מאמצעי הקליטה הקודמים. בה בעת, המדינות אלבניה, קוסובו, מונטנגרו, סרביה, מקדוניה ובוסניה-הרצגובינה נוספו לרשימת "המדינות הבטוחות", שאזרחיהן הוכנסו למרכזים מיוחדים לעיבוד מהיר של בקשות (שלושה שבועות), הליך המסתיים לרוב בדחייה.

בהתחשב בזעם הציבורי על האופי המגדרי של התקיפות בערב השנה החדשה, היה זה אירוני שהחבילה השנייה לא כללה סיכום של CDU-SPD להעניק הגנה מיוחדת לנשים ולקטינים ללא ליווי. גם כללי התנועה החופשית הוחמרו. פליטים לא יכלו לעזוב את המחוזות שבהם ממוקם משרד רישום הזרים שלהם, אפילו כדי לבקר קרובי משפחה במחוזות שכנים; אם יתפסו, הם יאבדו הטבות, וההליכים שלהם לקבלת תושבות עלולים להיסגר. אנשים שקיבלו הגנת משנה של האו"ם לא יכלו עוד להמשיך בתהליך איחוד משפחות במשך שנתיים. מועמדים שנדחו וסירבו לגירוש מרצון מהמדינה קיבלו קצבה מופחתת. היתר חויבו להישאר במתקני הקליטה הראשונים במשך שישה חודשים (במקום שלושה), וזכו להטבות נוספות, אם כי תשלומים במזומן ניתנו כעת רק פעם בחודש. מחוקקים הפחיתו את תשלומי "דמי הכיס", וחייבו ב-10 יורו לחודש כל אדם עבור קורסי השפה, אף שחלקם לא היו זכאים להם. הבעיה לא היתה שפליטים סירבו ללמוד גרמנית, אלא שלא היו מספיק מורים כדי לעמוד בביקוש. 

מרקל חרגה מדרכם של הקנצלרים הקודמים כשהדגישה באופן עקבי את הדברים הרבים שבני ארצה צריכים להרגיש טוב לגביהם, כולל הפתיחות החדשה שלהם לעמים ודתות שונים. כפי שאמרה במסיבת העיתונאים שכינסה ב-31 באוגוסט 2015: "למרות הכל, המדינה שלנו היא עדיין מדינה טובה. היא במצב טוב. החברה האזרחית שזוכה לשבחים היא מציאות עבורנו, וזה גורם לי להיות גאה ואסירת תודה לראות איך אינספור אנשים בגרמניה הגיבו להגעת הפליטים... אנחנו נמצא כח לחיים שאנחנו רוצים לחיות בגרמניה - חופשיים, מאוחדים ופתוחים"


המספר הכולל של בקשות מקלט (פעם ראשונה וערעורים) שהוגשו בגרמניה ירד משיא של 745,545 ב-2016, ל-185,853 ב-2018, ל-122,170 ב-2020. מספר הנרשמים לקורסי שילוב מגוונים עלה מכ-283,00 ב-2015 ל-535,000 ב-2016, וירד ל-168,000 ב-2020; כ-58% מהנרשמים היו נשים. למעלה מ-40% השתתפו בהם בהתנדבות. שיעור האנשים שלא נולדו בגרמניה שעבדו בתחום הרווחה עלה מ-1.8 מיליון בשנת 2009 ל-4.3 מיליון עד 2019, בעיקר בשל ההחלטה להכיר בכישורים תעסוקתיים שנרכשו במדינות אחרות.

כשהיא מפגינה פופוליזם בצורתו הגרועה ביותר, ה-AfD הוסיפה לשורותיה אלמנטים ניאו-נאציים דוחים, במקביל להתחזקות מגמות לאומניות-פופוליסטיות בהונגריה, פולין, דנמרק, צרפת והולנד. ב-2016 זכתה המפלגה להישגים גבוהים בבחירות האזוריות, כשקיבלה 11.7% מהקולות בריינלנד-פפאלץ, 14.9% בבאדן-וירטמברג, 24% בזקסן-אנהלט, ו-20.8% במקלנבורג-וורפומרן, המדינה של מרקל עצמה. למרות שאיבדה 300,000 תושבים צעירים ומשכילים יותר לאחר האיחוד, המדינה הכפרית ממנה הגיעה הקנצלרית, המונה 1.6 מיליון איש, קלטה רק 2% מהפליטים ב-2015, ושליש מהם עזבו במהירות למקומות אחרים. 

ה-AfD נכנסה לבונדסטאג לראשונה ב-2017, ושוב ב-2021 (אם כי עם פחות מושבים). החדשות הטובות הן שבשיטת הייצוג היחסי כמעט בלתי אפשרי להקים ממשלה לא קואליציונית בגרמניה; אף אחד מהמפלגות הגדולות - CDU, SPD, הירוקים - לא מוכנה לקבל את האג'נדה של AfD, שלעתים קרובות נדמה שמנהיגיה סולדים זה מזה בערך כמו שהם סולדים ממבקשי מקלט.

אישור הברקזיט בבריטניה, התמיכה הגדולה בלה פן בצרפת, התעלולים האוטוריטריים של ארדואן, פוטין ואורבן והמדיניות האכזרית של טראמפ נגד מהגרים ופליטים בארצות הברית היו כנראה גורם מניע להחלטתה של מרקל לרוץ לכהונה רביעית ואחרונה ב-2017, לאחר שהכירה בעצמה בתור "המבוגרת היחידה" על הבימה העולמית, עם מחויבות בלתי מעורערת לדמוקרטיה וזכויות אדם. האיחוד האירופי עדיין לא מצא פיתרון יעיל ומחייב לגלי הפליטים המבקשים להיכנס לגבולותיו בחיפוש אחר שלום, ביטחון וחיים טובים יותר. 

הרוב המוחץ של אזרחי גרמניה כיום, שחי מרחק שני דורות מאימת השואה, הפנים עקרונות דמוקרטיים ומחויבות לזכויות אדם. הגרמנים יצרו קשרים עם צעירים במקומות אחרים, ויתרו על מלחמה ודורשים לתת תשומת לב לשינויי האקלים. במקביל הם גם מודים (אם כי בהיסוס) שארצם צריכה לקחת אחריות גדולה יותר להבטחת השלום בעולם.


נכון לכתיבת שורות אלה, משברים חדשים צפים ועולים, לאור נסיגתו הקטסטרופלית של נשיא ארה"ב ביידן מאפגניסטן, מלחמות פנימיות ורעב ברחבי אפריקה, והמאמצים של בלארוס הנתמכים על ידי רוסיה לדחוף יותר ויותר פליטים מעבר לגבולות פולין. החל משנת 2022, המאמץ למצוא פתרונות לכל המשברים הללו לא יהיה עוד באחריותה של קנצלרית גרמניה הרגועה, הפרגמטית והמתווכת.

ההיסטוריה כנראה תשפוט את מרקל באופן אדיב יותר בהשוואה לרבים מהמנהיגים בני דורה. האמת היא שיש מגבלות פוליטיות משמעותיות למספר הניסים שאפשר לצפות ממנהיג לחולל, גם אם המנהיג הזה הוגדר פעמים רבות בתור "האישה החזקה בעולם. נראה שמבקריה של מרקל ממעיטים בחשיבות המידה שבה מדיניות האינטגרציה הפרו-אקטיבית שהיא הובילה, אשר החלה לפני למעלה מעשור, הביאה לשינוי פרדיגמה גדול עוד יותר בדרך שבה הגרמנים מרגישים לגבי עצמם. 

מרקל, רגישה ביותר לנשר הנאצי שכל מנהיג FRG נושא על צווארו בשם האומה, חרגה מדרכם של הקנצלרים הקודמים כשהדגישה באופן עקבי את הדברים הרבים שבני ארצה צריכים להרגיש טוב לגביהם, כולל הפתיחות החדשה שלהם לעמים ודתות שונים. כפי שאמרה במסיבת העיתונאים שכינסה ב-31 באוגוסט 2015: "למרות הכל, המדינה שלנו היא עדיין מדינה טובה. היא במצב טוב. החברה האזרחית שזוכה לשבחים היא מציאות עבורנו, וזה גורם לי להיות גאה ואסירת תודה לראות איך אינספור אנשים בגרמניה הגיבו להגעת הפליטים. כמות האנשים שנמצאים שם עבור הפליטים היום, שמלווים זרים בערים ומשרדים או אפילו מכניסים אותם לבתיהם, עולה פי כמה על כמות מטרידי ושונאי הזרים". והיא הוסיפה: "אנחנו נמצא כח לחיים שאנחנו רוצים לחיות בגרמניה - חופשיים, מאוחדים ופתוחים". 

הרוב המוחץ של אזרחי גרמניה כיום, שחי מרחק שני דורות מאימת השואה, הפנים עקרונות דמוקרטיים ומחויבות לזכויות אדם. הגרמנים יצרו קשרים עם צעירים במקומות אחרים, ויתרו על מלחמה ודורשים לתת תשומת לב לשינויי האקלים. במקביל הם גם מודים (אם כי בהיסוס) שארצם צריכה לקחת אחריות גדולה יותר להבטחת השלום בעולם.

בה בעת, קבוצה חדשה של אנשים מלבי שנאה צמחה במדינות רבות באירופה, כשהיא ניזונה מהאופי ההרסני של המדיה החברתית, בה אנשים לא חשים כבולים לכללים של רגישות היסטורית, בדיקת עובדות או אפילו שיח מכבד. כמו כל אדם חושב שמכיר את ההיסטוריה הגרמנית, אני מודאגת מהעלייה של מפלגות פופוליסטיות קסנופוביות, אבל גם זוכרת כי מפלגות רבות נגד מהגרים באו והלכו מאז 1990, כולל Republikaner, איחוד העם הגרמני (DVU) ומפלגת שיל (המבורג). אני סבורה כי אזרחי גרמניה שצמחו במהלך שש עשרה שנות השלטון של מרקל לא יסבלו עוד סוג של אלימות קסנופובית חסרת תקדים כמו זאת שהגיעה לאחר איחוד גרמניה, עם ממוצע של למעלה מ-2,000 מתקפות ימין-קיצוני בשנה ויותר מעשרים מקרי מוות בין 1991-1993. 

אנגלה מרקל נחתה בעין הסערה המושלמת, לאור הדינמיקה הגיאוגרפית, הבין-דורית והגלובלית שחפפה לאיחוד גרמניה. היא מצאה את רוב בני ארצה הצעירים, המשכילים יותר והידידותיים לאירופה מוכנים ומסוגלים לאמץ זהות חדשה לעצמם ולאומה שלהם, המבוססת על פלורליזם דמוקרטי. במהלך כהונתה הראשונה כקנצלרית, היא ביקשה מהם "לשרת את גרמניה", מה שהוביל אותם לגלות עד כמה הם עצמם יכולים להיות גמישים, יצירתיים ומועילים. אין בכך כדי לטעון שהמנהיגה היעילה הזאת ראויה לכל הקרדיט על שינוי הפרדיגמה המהדהד בכל הקשור למדיניות האזרחות, ההגירה והמקלט שנחקקה בגרמניה מאז 2005. אבל האמונה של אנגלה מרקל בפוטנציאל של הדמוקרטיה לעבור טרנספורמציה, המגולמת בביטוי הפשוט "wir schaffen das", סייעה להפוך את גרמניה למדינה בעלת תרבות מסבירת פנים, בדרכים שקודמיה בתפקיד לא העזו לעשות. ההישג הזה יעמוד כחלק מהמורשת ההיסטורית שלה.


ג'ויס מארי מוסהאיבן היא פרופסור במרכז ללימודים אירופאים באוניברסיטת ג'ורג'טאון

קראו פחות
מרקל ופוטין

ביקורת ספר - ערד ניר על הביוגרפיה החדשה של אנגלה מרקל

ערד ניר / חדשות ערוץ 12

אנגלה מרקל, אשת הברזל של אירופה / ביקורת ספר

גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל

הביוגרפיה החדשה של קאתי מרטון על אנגלה מרקל שופכת אור על התפתחותה מפיזיקאית מזרח גרמנית שגדלה תחת הקומוניזם למנהיגת המערב הליברלי ולקול המוסרי שלו לאורך שני עשורים

angela_merkel

בתוך עידן אנגלה מרקל: האזינו לפודקאסט

עופר ולדמן / האוניברסיטה העברית

בתוך עידן אנגלה מרקל: האזינו לפודקאסט

גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל

עורך 'טבור' נדן פלדמן בשיחה עם ד"ר עופר ולדמן, היסטוריון ואיש רדיו שחי בברלין לאורך שנות שלטונה של מרקל, וחווה את החיים בגרמניה של מרקל בעיניים מקומיות-ישראליות


מרקל ונתניהו

ג'רלד שטיינברג - ביקורת ספר

ג'רלד שטיינברג / אוניברסיטת בר אילן

ישראל והקרנות הפוליטיות הגרמניות בעידן מרקל / ביקורת ספר

גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל

הקרנות הפוליטיות הגרמניות (Stiftungen) הן מוסדות בעלי נראות והשפעה פוליטית גדולה, במיוחד ביחס לישראל. ספר מאמרים שעוסק בפעילותן בין ירושלים לרמאללה בעידן מרקל מבקש להביא נקודות מבט שונות של הדינמיקה הרגישה והנפיצה שלהן תחת ממשלות ימין בישראל

pic 2

טבור גיליון 10 - מאמר שני: עומר ברטוב

עֹמֶר ברטוב / אוניברסיטת בראון, ארה"ב

הקרב הגדול בתוככי הרייך השלישי: איך גבר האס-אס על הווהרמאכט בעיצומה של המלחמה?

גיליון 10 | 2020 | מלחמת העולם השנייה

האס-אס, שבראשית דרכו שימש לשמירה על מנהיג המפלגה הנאצית ולאחר מכן על הפיהרר של הרייך, הפך לקראת סוף שנות השלושים למתחרה העיקרי של הווהרמאכט על טובתו של היטלר, ולבעל עוצמה גוברת כמרכז מערכת מחנות הריכוז במדינה ובעל יחידות צבאיות מצוידות היטב. אולם קיצו של הרייך השלישי גם סימן את סוף המסורת הארוכה של מעורבות הצבא הגרמני בפוליטיקה
 

 

The Cabinet of Dr. Caligari כרזת סרט האימה הגרמני משנת 1920

טבור גליון 10, מאמר שלישי: אביהו זכאי

אביהו זכאי / האוניברסיטה העברית

הקולנוע כתיבת פנדורה בתקופת רפובליקת ויימאר

גיליון 10 | 2020 | מלחמת העולם השנייה

זיגפריד קרקאואר (1966-1889) היה מבקר חריף של גרמניה. ספרו "מקליגרי להיטלר: היסטוריה פסיכולוגית של הקולנוע הגרמני" מהווה פרשנות חיה ובלתי אמצעית של הנפש הגרמנית המיוסרת, הנעה בין עריצות שטנית לבין כאוס - מאבק ששיאו מתבטא בעליית הנאציזם ובנצחונו


לכל המאמרים >