ג'רלד שטיינברג / אוניברסיטת בר אילן
ישראל והקרנות הפוליטיות הגרמניות בעידן מרקל / ביקורת ספר
גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל
הקרנות הפוליטיות הגרמניות (Stiftungen) הן מוסדות בעלי נראות והשפעה פוליטית גדולה, במיוחד ביחס לישראל. ספר מאמרים שעוסק בפעילותן בין ירושלים לרמאללה בעידן מרקל מבקש להביא נקודות מבט שונות של הדינמיקה הרגישה והנפיצה שלהן תחת ממשלות ימין בישראל
The German Political Foundations' Work between Jerusalem, Ramallah and Tel Aviv: A Kaleidoscope of Different Perspectives, Edited by Anna Abelmann and Katharina Konarek, (Wiesbaden: Springer VS, 2018)
הקרנות הפוליטיות הגרמניות (Stiftungen) הן מוסדות משפיעים בעלי נראות והשפעה פוליטית גדולה, במיוחד ביחס לישראל. למדינות מערביות רבות יש מרכזי תרבות המקושרים לשגרירויות כדי לקדם את הדימויים, האינטרסים והערכים שלהן ברחבי העולם, אולם בגרמניה, הדבר מתנהל במסגרת של קרנות שממומנות על ידי משלמי המסים, ומופעלות באופן עצמאי על ידי שש המפלגות הפוליטיות הגדולות.(כל אחת משש הקרנות קשורה למפלגה שנבחרה לפרלמנט הגרמני לפחות פעמיים ברציפות. ה-AfD אינה מפעילה כרגע קרן, אף שהודיעה על תוכניות להקים אחת).
התקציבים הגדולים שלהן - 319 מיליון יורו במימון ממשלתי ב-2019 - משמשים לכנסים, פרסומים ותמיכה בשותפים מקומיים, לרוב בהתאמה אידיאולוגית למפלגה הפוליטית המתאימה. בעזרת משאבים אלו, לקרנות יכולות להיות השפעה מפלגתית משמעותית על החברה ודעת הקהל במדינות בהן הן פועלות, וגם בגרמניה. במקרים מסוימים, השפעה פוליטית זו הביאה לביקורת ולהגבלות על פעילות הקרנות. תשומת הלב והוויכוח הציבורי בישראל על תפקידי הקרנות הגרמניות מהווים את הרקע לפרסום הספר שיצא ב-2018 ובו נדון כאן - The German Political Foundations' Work between Jerusalem, Ramallah and Tel Aviv: A Kaleidoscope of Different Perspectives (בעברית: עבודת הקרנות הפוליטיות הגרמניות בין ירושלים, רמאללה ותל אביב: קליידוסקופ של נקודות מבט שונות"). המסמכים בספר מבוססים על שני כנסים בנושא, האחד נערך בגרמניה, השני בחיפה.
מרקל, נתניהו ובכירים בממשלת ישראל במפגש ממשלות שנתי בברלין, 2016; צילום לשימוש חופשי: לע"מ, עמוס בן גרשום
הפרקים בספר משקפים את השינויים שחלו בגרמניה ביחס למדינת היהודים בתקופת מרקל, ואת המידה שבה הדחייה הגרמנית את תפיסת המחויבות המיוחדת של גרמניה כלפי ישראל עברה מהשוליים אל ליבת העילית של החברה הגרמנית
השאלות והביקורת על תפקידם של ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים בישראל ושל הממשלות הזרות שלהן (בעיקר האירופאיות) עלו לדיון ציבורי במהלך עידן מרקל ונתניהו. בזמן שמרקל וממשלותיה סיפקו תמיכה חזקה בישראל במונחים של שיתוף פעולה צבאי, פורסמו דיווחים רבים על קונפליקטים מול מדיניות נתניהו בנוגע לסוגיות פלסטיניות. הפעילות הפוליטית של הקרנות בתקופה הזאת, בעיקר בצד השמאלי של המפה, וכפי שיפורט להלן, היתה מעורבת בגלוי בקונפליקט הזה, כשראש קרן היינריך בל (HBS - מפלגת הירוקים) סיפק תמיכה גלויה לתנועת V-15, ששאפה להחליף את שלטון נתניהו, אף שהדבר אינו מוזכר בספר. על פי רוב, מחברי הפרקים בספר זה מבקשים להציג את האג'נדה של הקרנות באור חיובי לחלוטין, כתומכות ניטרליות בדמוקרטיה ובשיתוף פעולה בין ישראל לגרמניה. המחלוקות נמנעות במידה רבה, ואנשי אקדמיה ועיתונאים שהטילו ספק במעורבותן של הקרנות בדיונים הפוליטיים בישראל ובסכסוך עם הפלסטינים לא הוזמנו לכתוב פרקים.
כמו כן, קרן רוזה לוקסמבורג (RLS), המזוהה עם מפלגת השמאל Die Linke, והפעילה ביותר בסוגיות פוליטיות ישראליות שנויות במחלוקת, כפי שנדון להלן, נעדרת באופן בולט מהספר (המחלוקות הללו כוללות מימון של RLS לפרויקטים במכון ון ליר בירושלים, וכן של "הטקס האלטרנטיבי" ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בהשתתפות ארגונים פוליטיים ישראלים ופלסטינים). נראה שהעורכים חששו שדיון בפעילות הקרן ידגיש את הקונפליקטים שמהם ביקשו להימנע.
העיסוק הישיר ביותר במחלוקות מובא בספר על ידי פרופסור פניה עוז-זלצברגר, במאמר המבוא. לאחר שהיא מצטרפת לשבחים על תרומת הקרנות, עוז-זלצברגר שואלת האם הן מסוגלות לפעול "כגוף ניטרלי ממדינה רבת עוצמה, שההיסטוריה שלה רחוקה מלהיות ניטרלית". האם הן "פועלות באופן כן בתחומי האנושות והתקווה, או שמא מדובר בקולוניאליסטים מוסריים של ימינו, המעמידים פנים שהם מאוזנים בין ימין ושמאל?"
למרות ההשמטות הללו, הפרקים בספר משקפים את השינויים שחלו בגרמניה ביחס למדינת היהודים בתקופת מרקל, ואת המידה שבה הדחייה הגרמנית את תפיסת המחויבות המיוחדת של גרמניה כלפי ישראל עברה מהשוליים אל ליבת העילית של החברה הגרמנית. כך למשל, העורכת השותפה של הספר, קתרינה קונארק (Katharina Konarek), שעבדה בעבר בקרן פרידריך-אברט (הסוציאל-דמוקרטים), חוזרת על ההשוואה בין קורבנות שואה יהודים לפליטים פלסטינים ממלחמת 1948: "מצד אחד, הדיקטטורה הנאצית והשואה הטילו אחריות על גרמנים לקראת הקמת מדינת ישראל. מצד שני, היו מיליוני פליטים פלסטינים שגורלם נוצל..." ישראלים רבים דוחים השוואה כזאת כבלתי מוסרית מיסודה וכסוג של רוויזיוניזם של השואה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל / צילום לשימוש חופשי: לע"מ, עמוס בן גרשום
העיסוק הישיר ביותר במחלוקות מובא בספר על ידי פרופסור פניה עוז-זלצברגר, במאמר המבוא. לאחר שהיא מצטרפת לשבחים על תרומת הקרנות, עוז-זלצברגר שואלת האם הן מסוגלות לפעול "כגוף ניטרלי ממדינה רבת עוצמה, שההיסטוריה שלה רחוקה מלהיות ניטרלית". האם הן "פועלות באופן כן בתחומי האנושות והתקווה, או שמא מדובר בקולוניאליסטים מוסריים של ימינו, המעמידים פנים שהם מאוזנים בין ימין ושמאל?". דברי אזהרה אלו לא באו לידי ביטוי בדיונים שעסקו בפעילות הקרנות בישראל.
היבט נוסף לדיון הוא מעמדן העמום של הקרנות ונציגיהן, שאותו ניתן לתאר בצורה הטובה ביותר כקוואזי דיפלומטי, ללא צורך במתן דין וחשבון, ללא פיקוח עצמאי, וללא החובה הנורמטיבית להימנע מהתערבות בנושאים פנימיים של המדינה המארחת. הן עובדות בתיאום עם השגרירויות גרמניה, ובאירוע ההשקה הפומבית של ספר זה נאם שגריר גרמניה בישראל, הביע תמיכה חזקה באג'נדות של הקרנות והדגיש את הקשר ההדוק שלהן עם משרדי הממשלה ועם המדיניות הממשלתית.
הויכוח העז ביותר עסק בחקיקה הישראלית הקשורה לשקיפות של מימון ממשלתי זר עבור ארגונים פוליטיים ישראלים נבחרים, הפועלים בתחומי חברה אזרחית, זכויות אדם ושלום. החוק הראשוני התקבל ב-2011, וב-2016 נוספו תיקונים לגבי מקבלי המימון הזה, שהם בעיקר מהצד השמאלי של המפה. מסגרות של ממשלת גרמניה, לרבות הקרנות הפוליטיות, הן תומכות מרכזיות בקבוצות הישראליות הללו, אך תמיכה זו מאופיינת בחוסר גדול של מתן דיווח ושקיפות.
החקיקה, כפי שהוחלה על הקרנות, פתחה את הפעילויות והשותפויות לביקורת ציבורית. בתגובה לאיום הנתפס על האג'נדות שלהן וההשפעה שלהן, החלו הקרנות מעורבות ישירה וגלויה בפעילות לובינג, כולל שליחת מכתב פומבי חסר תקדים לחברי הכנסת הקורא לדחות את חקיקת השקיפות. רבים מהמחברים בספר שהם נציגי קרנות מבקשים להסביר ולהגן על התערבות מביכה זו. עם זאת, הטקסט המלא של המכתב אינו כלול, ואין בו ניתוח ביקורתי.
הפרק של קריסטין מולר, ראש המשרד של קרן היינריך בל (מפלגת הירוקים) בישראל, שכותרתו "עבודת הקרנות הפוליטיות על רקע המרחב המצטמק של החברה האזרחית בישראל" הוא ניסיון ברור להצדיק את המעורבות הפוליטית הזאת, המבוססת על משאבים שמימנו משלמי המסים הגרמנים
הפרק של קריסטין מולר, ראש המשרד של קרן היינריך בל (מפלגת הירוקים) בישראל, שכותרתו "עבודת הקרנות הפוליטיות על רקע המרחב המצטמק של החברה האזרחית בישראל" הוא ניסיון ברור להצדיק את המעורבות הפוליטית הזאת, המבוססת על משאבים שמימנו משלמי המסים הגרמנים. בדיון שהיא מעלה, היא מהדהדת את השפה האידיאולוגית ואת נקודות החיבור של השותפים הפוליטיים הישראלים של הקרן, לרבות התקפות על יריביהם הישראלים. בפרק אחר, העורכת השותפה קתרינה קונארק טוענת באופן דומה שמימון ארגונים ישראלים פוליטיים ולא ממשלתיים (NGO) מהווה "קטליזטור של דיונים", כאילו ישראלים זקוקים לסיוע וללובי גרמני למטרה זו. היא מנסה להצדיק את תמיכתה של קרן בל במגזין +972, אותו היא מכנה "מגזין דיגיטלי שמאלני תת-תרבותי שספג ביקורת על ידי הציבור הישראלי על היותו אנטישמי ונוקט אסטרטגיית אפרטהייד כלפי ישראל" וגם הותקף על ידי "אינטלקטואלים מהשמאל הישראלי". קונארק לא מסבירה כיצד תמיכה גרמנית בבלוג באנגלית שסופג ביקורת על דמוניזציה של ישראלים היא פעולה שמקדמת את הדמוקרטיה. עבור מבקרים ישראלים, הצהרות מפלגתיות ופטרוניות כאלה של בכירי הקרן הגרמנית מחזקות את החששות שלהם.
סוף עידן נתניהו ומרקל כאחד לא יסיר את נקודות החיכוך הללו ביחסים המדיניים בין גרמניה לישראל, והקרנות יצטרכו להחליט על אופי תפקידן. התערבות פוליטית בוטה ותמיכה חסרת ביקורת בנרטיב הפלסטיני ובקבוצות ישראליות בקצה הרחוק של הקשת האידיאולוגית, יובילו שוב לקריאות לפיקוח ואולי למגבלות על פעילות הקרנות הפוליטיות. נותר רק לחכות ולראות אם הקרנות ישימו לב לאזהרה שהשמיעה עוז-זלצברגר על "קולוניאליסטים מוסריים של אחרית הימים".
ג'רלד שטיינברג הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן.