check
אנגלה מרקל ודונלד טראמפ: כרוניקה של מערכת יחסים בלתי אפשרית | טבור

אנגלה מרקל ודונלד טראמפ: כרוניקה של מערכת יחסים בלתי אפשרית

קלאוס לארס / אוניברסיטת צפון קרולינה, ארה"ב

אנגלה מרקל ודונלד טראמפ: המחלוקות, המריבות והתככים בין מנהיגת אירופה למנהיג ארה"ב

גיליון 11 | 2022 | עידן אנגלה מרקל

מערכת היחסים המתוחה בין טראמפ למרקל העיבה על יחסי שתי המעצמות, ונעה מכבוד הדדי מהול בחשדנות לתיעוב גלוי ואמירות חסרות תקדים בהיסטוריה של גרמניה וארה"ב של אחרי WWII

אנגלה מרקל שלטה בפוליטיקה הגרמנית במשך 16 שנים ארוכות. המדענית ממזרח גרמניה כיהנה בתפקיד הקנצלרית מנובמבר 2005 ועד דצמבר 2021 - הכהונה השנייה הארוכה ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה הפדרלית. רק הלמוט קוהל רשם כהונה ארוכה יותר - בשבועיים. כהונתה של מרקל התרחשה במהלך שנים הפכפכות מאוד בפוליטיקה העולמית. המשבר הפיננסי העולמי ומשבר החוב בגוש היורו בשנים 2008-2012, משבר הפליטים ב-2015 ועימו עליית הימין הקיצוני והימין הפופוליסטי במדינות רבות, כולל בגרמניה, מלחמות אזרחים אכזריות במזרח התיכון, אפריקה ומקומות אחרים, הברקזיט והשפעתו העמוקה על האירופי[1], וכמובן משבר הקורונה של 2020-21 היו רק חלק מהתהפוכות איתן התמודדה מרקל. לא פחות מכל אלה, היא הייתה הקנצלרית לאורך השנים המוזרות והסוערות שבהן דונלד טראמפ כיהן כנשיא ארה"ב - מינואר 2017 עד ינואר 2021.

הכהונה של מרקל אופיינה בלפחות שני מאפיינים מרכזיים: היא גם הקרינה דימוי וגם נקטה במדיניות של יציבות ואמינות מקומית ובינלאומית, ונהגה בשכל ישר ופשוט. שנית, היא תמיד היתה מגנה חזקה של ערכים דמוקרטים ליברלים ושלטון החוק, הן בתוך גרמניה והן בזירת החוץ העולמית. זה, כמובן, הציב אותה בעימות עם דונלד טראמפ, שיצא למסע הבחירות שלו לנשיאות באביב 2015 והביע שוב ושוב יחס מזלזל כלפי דמוקרטיה, אמות מידה משפטיות, הגינות פשוטה ואדיבות. מרקל נחרדה מכך, תחילה בשיחות פרטיות, אך בהמשך לא הצליחה להתאפק והביעה את דאגתה באופן פומבי [2]

מסע הבחירות של טראמפ

ספק אם מרקל אי פעם שמעה על טראמפ לפני שהחל את ריצתו לנשיאות ב-2015. הבולטות הידועה לשמצה שהוא ביסס בארה"ב מאז שנות השבעים, כברון נדל"ן מניו יורק, ומ-2003 בתור המנחה של להיט הריאליטי "המתמחה" לא היכו גלים באירופה. רק במהלך הפריימריז הרפובליקנים הגיע טראמפ לתודעה הציבורית בגרמניה. הרטוריקה הנוקבת שלו והתמרון המיומן והוולגרי שלו על יריבים רפובליקנים כמו ג'ב בוש, מרקו רוביו ורבים אחרים הפכו אותו לשם דבר בקרב המתעניינים בפוליטיקה האמריקאית. זה כלל את קנצלרית גרמניה ואת מערך מדיניות החוץ של המדינה. טראמפ לא היסס להתייחס לקנצלרית ברבים בנאומי בחירות וראיונות שלו בצורה לא מחמיאה במיוחד. נראה שהמוצא הגרמני שלו לא השפיע עליו באופן פרו-גרמני. סבו של טראמפ גדל בכפר קאלשטדט (Kallstadt) במרחק של פחות מ-70 קילומטר מפרנקפורט וב-1885, בגיל 16, היגר לארה"ב כדי להיחלץ מעוני[3]

מרקל לצד הנשיא טראמפ ואשתו מלאניה טראמפ בארמון הקרמלין, 2018

מרקל לצד הנשיא טראמפ ואשתו מלאניה טראמפ בארמון הקרמלין, 2018 / צילום לשימוש חופשי של הבית הלבן, מתוך מאגר התמונות של ויקיפדיה


שר ההגנה התייחס לנצחונו של טראמפ כ"הלם גדול" ושר המשפטים חשב "זה לא סוף העולם, הוא פשוט ממשיך להשתגע"". שר הכלכלה הדעתן סיגמר גבריאל, שבסוף 2017 מונה לתפקיד שר החוץ, אמר אז כי טראמפ הוא "פורץ הדרך של תנועה בינלאומית סמכותנית ושוביניסטית חדשה... הם רוצים להחזיר אותנו לתקופות הישנות הרעות". גרגור גיסי, בעבר המנהיג הגדול של מפלגת השמאל הגרמנית, ניסח זאת בצורה תמציתית במיוחד כשאמר לרדיו הגרמני שטראמפ הוא "נשמה פשוטה, ולא משכילה במיוחד. הוא אדם גס". הוא חשש שנצחונו של טראמפ יעניק דחיפה חדשה באירופה לפופוליזם הימני.

נראה שבהתחלה לטראמפ היה כבוד אמיתי לתכונות המנהיגות המיומנות ארוכות השנים של מרקל, אבל היה מוטרד מאוד ממדיניות ההגירה והפליטים שלה.[4]

באוקטובר 2015, למשל, הוא אמר בראיון: "מה שהיא עשתה בגרמניה זה משוגע". הוא חזה ש"הולכות להיות מהומות בגרמניה"[5]. הוא דיבר על כך שמרקל עשתה "שגיאה קטסטרופלית" ותיאר את מדיניות הפליטים שלה "אסון טוטאלי". לעיתון הגרמני הפופולארי "בילד" הוא אמר בינואר 2016 שפתיחת השערים לפליטים מאפשרת לטרוריסטים פוטנציאליים להיכנס למדינה. "אני מחבב אותה אבל אני חושב שזאת היתה שגיאה. ואנשים עושים שגיאות, אבל זאת שגיאה מאוד גדולה"[6]

טראמפ נואם כנשיא בבית חולים צבאי של הצי, מארס 2020

טראמפ נואם כנשיא בבית חולים צבאי של הצי, מארס 2020

כשהוא תחרותי מאי פעם ולהוט לאור הזרקורים, טראמפ התרגז כשהמגזין "טיים" לא בחר בו כאיש השנה של 2015. הוא התלונן בטוויטר שהמגזין העדיף לבחור באישה שלדבריו "הורסת את גרמניה"[7] .

באירוע בחירות באיווה הגיב טראמפ על שורה של תקיפות נשים שהתרחשו בראש השנה האזרחית של 2016 בקלן. הוא צפה שוב שתתרחש תסיסה חברתית בגרמניה והפעם גם תקף את מרקל אישית. הוא הכריז: "העם הגרמני הולך להתפרע. הוא יפיל את האישה הזאת. אני לא מבין מה לעזאזל עובר לה בראש"

 

כשהוא תחרותי מאי פעם ולהוט לאור הזרקורים, טראמפ התרגז כשהמגזין "טיים" לא בחר בו כאיש השנה של 2015. הוא התלונן בטוויטר שהמגזין העדיף לבחור באישה שלדבריו "הורסת את גרמניה"[7] . באירוע בחירות באיווה הגיב טראמפ על שורה של תקיפות נשים שהתרחשו בראש השנה האזרחית של 2016 בקלן. הוא צפה שוב שתתרחש תסיסה חברתית בגרמניה והפעם גם תקף את מרקל אישית. הוא הכריז: "העם הגרמני הולך להתפרע. הוא יפיל את האישה הזאת. אני לא מבין מה לעזאזל עובר לה בראש" ( Ibid.). מאוחר יותר באותו חודש הוא התייחס שוב לנושא. "מה שמרקל עשתה לגרמניה זה בושה, זה עצוב, בושה עצובה", אמר.[8]  כמה חודשים לאחר מכן הוא התייחס לגרמנים שעזבו את ארצם בהמוניהם. "אלה אנשים שהיו גרמנים גאים מאוד, מעבר לכל דמיון, הם חשבו שהכי גדול שהיה אי פעם, ועכשיו הם מדברים על לעזוב את גרמניה".

 

דברי הביקורת הבוטים האלה לא הפריעו לטראמפ לערבב לעתים את תלונותיו במחמאות. בספטמבר 2016 טראמפ הסביר בראיון שהוא חשב ש"מרקל היא באמת מנהיגה נהדרת של העולם". אולם הוא לא יכול היה לקבל את מדיניות הפליטים שלה. "הייתי מאוד מאוכזב", אמר, "לגבי כל עניין ההגירה. זאת בעיה גדולה ובאמת, אתה יודע, לראות מה שהיא עשתה בשנה וחצי האחרונות. תמיד הייתי איש של מרקל. חשבתי באמת פנטסטי לגביה. אבל אני חושב שהיא עשתה טעות מאוד טראגית לפני שנה וחצי". ( Ibid). 

הניצחון של טראמפ בבחירות ותגובתה של גרמניה

 כשטראמפ ניצח בבחירות ב-8 בנובמבר 2016, מערכת מדיניות החוץ הגרמנית היתה בהלם. כמו ברוב המדינות, הגרמנים היו בטוחים בנצחונה של הילרי קלינטון[9]. אולם למרות שקלינטון ניצחה בפער של כמעט שלושה מיליון קולות במספר הקולות הכולל, טראמפ הצליח לזכות ביותר מדינות וכך קיבל מספר גדול יותר של אלקטורים.[10]  כמו מנהיגים בינלאומיים אחרים, מרקל בירכה את הנשיא הנבחר על ניצחונו. הקנצלרית ניצלה את ההזדמנות כדי להזכיר לטראמפ את החשיבות של שמירה על ערכי המערב.

 



ברור שטראמפ אינו היטלר, והמוסדות הדמוקרטיים של אמריקה התגלו בסופו של דבר כהרבה יותר חזקים מהמערך הדמוקרטי המוחלש של רפובליקת ויימאר. עם זאת, המתח וחוסר ההבנה ההדדי בין הנשיא האמריקאי לקנצלרית הגרמניה בהחלט העיבו על הקשרים, ובשל התפתחויות סביב משבר היורו והעלייה מחדש של הפופוליזם הלאומני והגזעני במדינות רבות באיחוד האירופי, אנגלה מרקל נתפסה לעתים קרובות כתקווה האחרונה להישרדותה של דמוקרטיה ליברלית ויציבות דמוקרטית ביבשת אירופה

 

ההצהרה המדהימה וחסרת התקדים של מרקל לא עלתה בעין יפה עם הנשיא הנבחר. באופן חריג, מרקל לא רק בירכה את טראמפ על נצחונו אלא הצביעה על כך שהיחסים של גרמניה עם השותפות שלה באירופה "עמוקים יותר" מאשר עם ארה"ב. "הקשרים של גרמניה עם ארצות הברית של אמריקה עמוקים יותר מאשר כל מדינה בעולם מחוץ לאיחוד האירופי", ניסחה הקנצלרית בדיפלומטיות. במשפט הבא היא ניסחה סדרה של תנאים לשיתוף פעולה עם ממשל טראמפ, אשר עמדו בסתירה לרבות מההצהרות המכוערות והלאומניות שהשמיע הנשיא לעתיד במהלך קמפיין הבחירות שלו. [11]

"גרמניה וארה"ב מחויבות לערכים משותפים - דמוקרטיה, חירות וכיבוד שלטון החוק וכבודו של כל אדם ואדם, ללא קשר למוצאו, צבע עורו, דתו, מגדרו, נטייתו המינית או השקפותיו הפוליטיות", הצהירה מרקל. "על בסיס הערכים האלה אני רוצה להציע שיתוף פעולה הדוק, הן איתי אישית והן בין הממשלות של המדינות שלנו". נראה היה ששיתוף פעולה על בסיס ערכים אלה הוא בלתי אפשרי עם הנשיא ה-45. ובכל זאת, היא המשיכה ביתר טקט, "שותפות עם ארצות הברית היתה ותישאר אבן יסוד במדיניות החוץ הגרמנית, כדי שנוכל להתמודד עם האתגרים הגדולים של זמננו".[12]

פוליטיקאים גרמנים אחרים היו פחות מנומסים. שר ההגנה התייחס לנצחונו של טראמפ כ"הלם גדול" ושר המשפטים חשב "זה לא סוף העולם, הוא פשוט ממשיך להשתגע"". שר הכלכלה הדעתן סיגמר גבריאל, שבסוף 2017 מונה לתפקיד שר החוץ, אמר אז כי טראמפ הוא "פורץ הדרך של תנועה בינלאומית סמכותנית ושוביניסטית חדשה... הם רוצים להחזיר אותנו לתקופות הישנות הרעות". גרגור גיסי, בעבר המנהיג הגדול של מפלגת השמאל הגרמנית, ניסח זאת בצורה תמציתית במיוחד כשאמר לרדיו הגרמני שטראמפ הוא "נשמה פשוטה, ולא משכילה במיוחד. הוא אדם גס". הוא חשש שנצחונו של טראמפ יעניק דחיפה חדשה באירופה לפופוליזם הימני.
 

העולם בעידן טראמפ חזה בחזרתה של הפוליטיקה הכח האישית. ובהקשר הזה, מרקל והגרמנים, כמו גם בעלי ברית אחרים במערב, ניצבו בפני משימה מפרכת - להשמיע בוושינגטון הבירה את קולם ואת קולה של הדמוקרטיה הליברלית. 

מרקל והנשיא טראמפ בבית הלבן, מארס 2017

מרקל והנשיא טראמפ בבית הלבן, מארס 2017 / צילום לשימוש חופשי של הבית הלבן, מתוך מאגר התמונות של ויקיפדיה

שר החוץ פרנק-וולטר שטיינמאייר, שנבחר לנשיאות גרמניה במארס 2017, אמר בכעס כי "שום דבר לא יהיה קל יותר, יהיה הרבה יותר יהיה קשה. אנחנו לא יודעים איך דונלד טראמפ ישלוט באמריקה". דבר אחד בטוח, אמר לסוכנות הידיעות הגרמנית DPA עם מידה רבה של חשש מהבאות, "מדיניות החוץ של ארה"ב תהיה פחות צפויה". [13]

הצורך לחנך מחדש את טראמפ

קובעי מדיניות גרמניים, ובהם הקנצלרית, חשו שעליהם לחנך את הנשיא האמריקאי הלאומני החדש, שהושבע לתפקיד ב-20 בינואר 2017 ולא החזיק באהדה רבה או הבנה לערכים דמוקרטיים מערביים. לציבור הגרמני ולפוליטיקאים הגרמנים היה קשה שלא להביט אחורה לינואר 1933, כאשר היטלר תפס את השלטון בברלין. הוא הקסים והלהיט את ציבור הבוחרים בהבטחות לאומניות וגזעניות שערוריתיות להפוך את גרמניה לגדולה שוב ולשים את גרמניה והגרמנים במקום הראשון[14] .

כשטראמפ פירסם הצהרה לציון יום השואה הבינלאומי בינואר 2017, הוא לא התייחס לשישה מיליון יהודים לפחות שנרצחו בידי הנאצים.[15]הדבר אישש את האי נוחות ששרתה בקרב רוב הגרמנים בנוגע לעמדות המוזרות שבהם החזיקו טראמפ והאנשים סביבו.

הדאגה ממדיניות טראמפ קיבלה חיזוק לאחר שב-27 בינואר 2017 חתם טראמפ על צו נשיאותי 13769, שמגביל את ההגירה לארה"ב משבע מדינות מוסלמיות, השעיה של כל כניסת פליטים למשך ארבעה חודשים ואיסור כניסה על כל הפליטים מסוריה ללא הגבלת זמן.[16]

לפני שצו בית משפט עצר באופן זמני את הצו הנשיאותי של טראמפ כעבור יומיים, בוטלו לפחות 60 אלף אשרות כניסה שהונפקו לאזרחי שבע המדינות האלה. האיסור השני והתמוה שהטיל טראמפ, ב-6 במארס, לא נחל הצלחה גדולה יותר. הוא איפשר כניסה לאזרחים עיראקיים, לא התייחס באופן מפורש לשאלת הדת והסיר את האיסור המוחלט על פליטים סורים. אולם גם הוא נחסם על ידי בית המשפט מאותם מניעים[17].

היחסים הבילטרליים בין נשיא ארה"ב לקנצלרית גרמניה היו אפוא חשובים, אולי הרבה יותר מאשר בכל עת מאז תום מלחמת העולם השנייה. במקרה של טראמפ, נראה שהיחסים עם ממשלה מסוימת היו תלויים בשאלה אם הוא מצא שפה משותפת עם המנהיג של אותה מדינה. טראמפ ללא ספק חיבב גברים אוטוקרטים חזקים: הוא שיבח שוב ושוב מנהיגים כמו פוטין ברוסיה, ארדואן בטורקיה, א-סיסי במצרים, נשיא סין שי ג'ינפינג, מלך סעודיה, נשיא הפיליפינים דוטרטה ומנהיגים מסוגם. הוא העריץ את יכולתם לשגר פקודות מבלי לדאוג יותר מדי מדעת הקהל, מביקורת פוליטית ומדיונים בפרלמנטים שנבחרו באופן דמוקרטי.

ברור שטראמפ אינו היטלר, והמוסדות הדמוקרטיים של אמריקה התגלו בסופו של דבר כהרבה יותר חזקים מהמערך הדמוקרטי המוחלש של רפובליקת ויימאר. עם זאת, המתח וחוסר ההבנה ההדדי בין הנשיא האמריקאי לקנצלרית הגרמניה בהחלט העיבו על הקשרים.[18] ובשל התפתחויות סביב משבר היורו והעלייה מחדש של הפופוליזם הלאומני והגזעני במדינות רבות באיחוד האירופי, אנגלה מרקל נתפסה לעתים קרובות כתקווה האחרונה להישרדותה של דמוקרטיה ליברלית ויציבות דמוקרטית ביבשת אירופה.[19]  יוון ובנקים רבים באיטליה המשיכו להיות במינוף מופרז ובסכנת התמוטטות בכל רגע נתון. גם ספרד ובריטניה שלאחר הברקזיט התמודדו עם איומים מוחשיים על האחדות הלאומית שלהן, אם קטלוניה וסקוטלנד היו מצליחות בחתירתן לעצמאות ריבונית. בריטניה ספגה זעזוע נוסף עם הבחירות המהירות והמיותרות ביוני 2017. אלה הובילו להקמת ממשלה שמרנית לא יציבה, שהיתה תלויה במפלגת UUP הצפון אירית כדי שתעניק לה רוב דחוק של שני מושבים.[20]

והיו גם אירועי תסיסה ואלימות תכופים ומדאיגים בבלקן. הלחץ וההפחדה של רוסיה בחלק גדול ממזרח אירופה - לא רק באוקראינה - נועדו לעודד את המדינות באזור לשקול מחדש את קשריהן עם נאט"ו והעולם המערבי. ממשלות אוטוקרטיות שקמו בהונגריה, פולין וסלובניה עשו מאמצים נחושים להגביל את זכויות חופש הביטוי, התקהלות חופשית וזכויות דמוקרטיות אחרות. הן ערערו את הערכים שעליהם התבססה אירופה בשבעים השנים האחרונות. באופן דומה, ההתפתחויות האוטוקרטיות והפרות זכויות האדם בטורקיה - חברה בנאט"ו ושואפת לחברות באיחוד האירופי, נתפסו כמדאיגות ביותר בעיני רוב מדינות אירופה.

היחסים הבילטרליים בין נשיא ארה"ב לקנצלרית גרמניה היו אפוא חשובים, אולי הרבה יותר מאשר בכל עת מאז תום מלחמת העולם השנייה. במקרה של טראמפ, נראה שהיחסים עם ממשלה מסוימת היו תלויים בשאלה אם הוא מצא שפה משותפת עם המנהיג של אותה מדינה. טראמפ ללא ספק חיבב גברים אוטוקרטים חזקים: הוא שיבח שוב ושוב מנהיגים כמו פוטין ברוסיה, ארדואן בטורקיה, א-סיסי במצרים, נשיא סין שי ג'ינפינג, מלך סעודיה, נשיא הפיליפינים דוטרטה ומנהיגים מסוגם. הוא העריץ את יכולתם לשגר פקודות מבלי לדאוג יותר מדי מדעת הקהל, מביקורת פוליטית ומדיונים בפרלמנטים שנבחרו באופן דמוקרטי.
 

 

מרקל וטראמפ בפסגת ה-G7 בצרפת, 2019

מרקל וטראמפ בפסגת ה-G7 בצרפת, 2019 / צילום לשימוש חופשי של הבית הלבן, מתוך מאגר התמונות של ויקיפדיה


העולם בעידן טראמפ חזה בחזרתה של הפוליטיקה הכח האישית. ובהקשר הזה, מרקל והגרמנים, כמו גם בעלי ברית אחרים במערב, ניצבו בפני משימה מפרכת - להשמיע בוושינגטון הבירה את קולם ואת קולה של הדמוקרטיה הליברלית. 

שיחת הטלפון הראשונה והביקור הראשון

ב-28 בינואר 2017, יותר מחודשיים לאחר שבירכה מרקל את טראמפ על היבחרו לנשיא, ושבוע לאחר השבעתו, קיימו שני המנהיגים שיחת טלפון. לפקידים אמריקאים ורוסים נזקקו שעתיים כדי לשחרר הצהרה משותפת לעיתונות לאחר שיחת הטלפון הראשונה בין טראמפ ופוטין באותו יום. לפקידים אמריקאים וגרמנים נדרש זמן יותר מכפול לאחר השיחה בין מרקל וטראמפ. היתה זו אחת מבין כמה אינדיקציות לכך שהשיחה בת 45 הדקות בין הנשיא לקנצלרית היתה הרבה יותר מאתגרת לטראמפ מאשר השיחה עם האוטוקרט הרוסי. היא אולי גם היתה הרבה פחות נעימה ומחמיאה.

כשטראמפ פירסם הצהרה לציון יום השואה הבינלאומי בינואר 2017, הוא לא התייחס לשישה מיליון יהודים לפחות שנרצחו בידי הנאצים. הדבר אישש את האי נוחות ששרתה בקרב רוב הגרמנים בנוגע לעמדות המוזרות שבהם החזיקו טראמפ והאנשים סביבו. 

שיחת הטלפון בין טראמפ ומרקל החלה כחביבה למדי. נראה היה שהמתח וההאשמות ההדדיות שנבנו במהלך מערכת הבחירות בארה"ב נשכחו. לטראמפ, אחרי הכול, היתה מידה של קסם מחוספס כשהוא רצה להפעיל אותו, וגם מרקל מסוגלת להפעיל כישורים חברתיים מושחזים היטב. הקנצלרית הותיקה והנשיא הטרי הסכימו על מספר נושאים, כמו החשיבות של המשך העמקת "היחסים הבילטרליים המעולים ממילא" בשנים הקרובות. טראמפ שמח לאשר הזמנה להשתתף בועידת ה-G20 בהמבורג ביולי. הוא הביע תקווה שהוא יוכל לארח "בקרוב" את מנהיגת גרמניה בבית הלבן. אף שטראמפ התייחס לנאט"ו כברית "מיושנת" רק שבועות ספורים לפני הבחירות, הוא הסכים עם מרקל בנוגע ל"משמעות הרבה" של ברית נאט"ו ושל היחסים הטרנס-אטלנטיים במאבק בטרור הבינלאומי.[21]

כבר במסיבת העיתונאים שלו עם ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי בסוף ינואר, הנשיא אמר כי הוא עומד "במאה אחוז מאחורי נאט"ו".[22] בהמשך הקדנציה שלו דווח כי טראמפ השתעשע מספר פעמים עם הרעיון להוציא את ארה"ב מחברותה בנאט"ו[23].

מרקל היתה מוכנה להתפשר בנושאים מסוימים כפי שציינה בשבועות שלפני. לשמחתו הרבה של טראמפ, השניים הסכימו על הצורך לבצע "השקעות חדשות ביכולות הצבאיות" של נאט"ו. הם גם הדגישו את החשיבות של "תרומה הוגנת של כל בעלות הברית לביטחון הקולקטיבי". מרקל גם הסכימה לרצון של טראמפ שכל החברות בנאט"ו יקדישו 2 אחוזים מהתל"ג על הוצאות ביטחון. ממילא היתה זו מחויבות עצמית שהתקבלה מזמן באופן עקרוני על ידי כל החברות בנאט"ו. היא נוסחה לראשונה ב-2006 בועידת ריגה, וב-2014, בועידת קרדיף, כמה חודשים לאחר שרוסיה פלשה לחצי האי קרים, החברות בנאט"ו הסכימו שכל המדינות בברית צריכות "לנוע לעבר" יעד של 2% עד 2024[24].

זו לא היתה הייתה התחייבות מחייבת, אלא יותר כמו שאיפה רצינית. גרמניה עצמה הוציאה רק 1.2% מהתל"ג על הוצאות ביטחון. מרקל אותתה לטראמפ שבכוונת הגרמנים להגדיל את ההוצאות בעתיד.[25] טראמפ גם לא הבין באופן עקבי את הדרך בה חושבו ההוצאות של המדינות על נאט"ו. לא היה תקציב משותף. כל מדינה יכולה היתה להחליט בעצמה איך לנהל את הוצאות הביטחון שלה.[26]

מלבד ענייני ביטחון במהלך השיחה שלהם, מרקל וטראמפ שוחחו גם על המצב במזרח התיכון ובצפון אפריקה. הם גם דנו ביחסים עם רוסיה ובשאלת אוקראינה. לא ברור אם הם דנו בשאלת הסרת הסנקציות מעל רוסיה. אולם יום לאחר מכן מסר דוברה של מרקל, שטפן סייברט, כי השניים כן דנו בסנקציות של האיחוד האירופי על רוסיה. הוא גם הבהיר כי מרקל דיברה עם טראמפ על הצו הנשיאותי שלו לאסור כניסת אזרחים משבע מדינות מוסלמיות. "הקנצלרית מביעה צער על איסור הכניסה של ממשלת ארה"ב נגד פליטים ואזרחים של מדינות מסוימות", הודיע הדובר שלה.[27]

הנשיא החדש, שהיה לו אגו עדין למדי והיה רגיל להנחית פקודות במגדלי טראמפ, שם שכן המטה העסקי שלו, לא התרשם מהאזהרה של מרקל. למעשה, נראה שטראמפ תפס את מרקל במידה גוברת של חשדנות, אם לא בזלזול 

נראה שמרקל הרצתה לטראמפ על אמונתה הנחרצת "כי הקרב ההכרחי הדרוש נגד הטרור אינו מצדיק חשד כללי נגד אנשים ממוצא מסוים או דת מסוימת". מרקל הסבירה לנשיא הטרי ש"אמנת פליטי ז'נבה מחייבת את הקהילה הבינלאומית לקלוט פליטי מלחמה על רקע הומניטרי. החובה הזאת חלה על כל המדינות החתומות". נדמה היה שזה דבר חדש עבור טראמפ, ששמע רק במעורפל על ועידת ז'נבה[28].

באופן לא מפתיע, הנשיא החדש, שהיה לו אגו עדין למדי והיה רגיל להנחית פקודות במגדלי טראמפ, שם שכן המטה העסקי שלו, לא התרשם מהאזהרה של מרקל. למעשה, נראה שטראמפ תפס את מרקל במידה גוברת של חשדנות, אם לא בזלזול.

רק כמה ימים לאחר מכן, לפני מסיבת העיתונאים שלה עם נשיא אוקראינה פורושנקו ב-30 בינואר 2017, התייחסה קנצלרית גרמניה פעם נוספת לצו הנשיאותי של טראמפ האוסר הגירה מוסלמית לארה"ב כבלתי מתקבלת על הדעת.[29]

 

יום לאחר מכן, במהלך ביקור בשטוקהולם, הדפה מרקל בחריפות את האשמה של היועץ הכלכלי של טראמפ, פיטר נבארו, ב"פייננשל טיימס" לפיה גרמניה נהנית באופן בלתי הוגן משער יורו "בערך נמוך מאוד". נבארו טען כי גרמניה שמרה על היורו חלש באופן מלאכותי על מנת להשיג יתרון יצוא ובכך לנצל גם את שותפיה באיחוד האירופי וגם את ארה"ב. הוא גם אמר שהמדיניות הגרמנית הזאת היתה המכשול העיקרי במהלך המשא ומתן של הסכם הסחר TTIP (Transatlantic Trade and Investment Partnership) בין האיחוד האירופי ובין ארה"ב בשנותיו של אובמה כנשיא.  הוא גם אמר שהמדיניות הגרמנית הזו הייתה המכשול העיקרי במהלך המשא ומתן TTIP (שותפות סחר והשקעות טרנס-אטלנטי) בין האיחוד האירופי לארה"ב במהלך שנות אובמה.[30]

כבר במהלך מסע הבחירות שלו האשים טראמפ את סין במניפולציה על המטבע שלה כדי להשיג יתרונות סחר. הממשל העלה כעת האשמות דומות נגד גרמניה (וגם יפן) אם כי לא נעשה שימוש בביטוי 'מניפולציה במטבעות', אולי משום שיהיו לכך השלכות משפטיות מסוימות. אולם עד מהרה כינה הנשיא האמריקאי את האיחוד האירופי בתור "כלי עבור גרמניה", ועורר התנגדות רבה לממשלת גרמניה בתהליך.[31]

אלה היו התפתחויות מטרידות. ממילא הנסיגה של ממשל טראמפ מהסכם הסחר האסיאתי TPP (Trans-Pacific Partnership), רצונה של וושינגטון לפתוח מחדש את המגעים עם מקסיקו וקנדה בהסכם הסחר NAFTA והערות עוינות אחרות מצד הנשיא החדש הצביעו על כך שטראמפ פנה נגד הסדרי סחר חופשי רב צדדים לטובת עסקות דו צדדיות שבהן הכוח וההשפעה של ארה"ב יכלו לשלוט ביתר קלות.




מרקל עם איוונקה טראמפ בכנס W20 בברלין, 2017

מרקל עם איוונקה טראמפ בכנס W20 בברלין, 2017 / צילום לשימוש חופשי של הבית הלבן, מתוך מאגר התמונות של ויקיפדיה
 

בנאום בשטוקהולם, מרקל הגנה על גרמניה בכך שהבנק המרכזי האירופי עצמאי לחלוטין ואינו מקבל הוראות מממשלות לאומיות. ואכן, ממשלת גרמניה מתחה ביקורת רבה על תכנית רכישת האג"ח של הבנק המרכזי האירופי, שברלין סבורה שהחלישה את מטבע היורו.[32]

עם זאת, עודף הסחר הגדול של גרמניה עם ארה"ב וחלק גדול מגוש האירו היה שנוי במחלוקת במשך זמן מה. ברלין, סיכמו כמה אנליסטים כמו הנשיא אובמה ב-2009, צריכה לאזן מחדש את כלכלתה על ידי גירוי הצריכה המקומית ויציאה לתוכנית השקעות מקומית.[33]

ועדיין, הניסיון של נבארו לתקוע טריז בין מדינות האיחוד האירופי היה בגדר התפתחות מדאיגה. ניסיון כזה היה אופייני למדיניות של מדינות כמו רוסיה וסין. נראה שממשל טראמפ קפץ על ההזדמנות מסיבות כלכליות לאומניות גרידא.

ב-17 במארס מרקל הגיעה לביקור בן יממה בוושינגטון הבירה. הסיבה העיקרית לביקורה הייתה ליצור יחסי עבודה הגונים עם הממשל החדש. אולם השיחות עם טראמפ לא עלו יפה כל כך, ובחדר הסגלגל נראה שטראמפ אפילו התעלם מההצעה של מרקל ללחוץ ידיים, כשעיתונאי ביקש מהם לעשות זאת שוב למען המצלמות. הוא הביט ישר קדימה ולא נראה שהוא שמע אותה, או העמיד פנים שלא שמע אותה. במהלך ארוחת הצהריים, על פי הדיווחים, טראמפ אפילו מסר למרקל חשבונית מזויפת על סכום של יותר מ-300 מיליארד דולר. זה הסכום, לפי החישוב של הבית הלבן, שהגרמנים לא הוציאו על ביטחון מאז סוף שנות ה-90. הקנצלרית לא התרשמה; שר גרמני כינה את האקט "שערורייתי" 

טראמפ רצה לפרק את הגלובליזציה הכלכלית הרב-צדדית לטובת בילטרליות. נבארו אישר תוכנית מס יבוא של 20% שלדעתו תשלם עבור פרויקט המחמד של טראמפ - בניית חומה לאורך הגבול הדרומי של ארה"ב עם מקסיקו. במאמרו ב-"פייננשל טיימס" הוא הסביר שממשל טראמפ החדש חשב שעדיף לפרק את שרשרות האספקה הבינלאומיות שכל החברות הרב-לאומיות העולמיות דורשות ולהחזיר אותן למולדת האמריקאית. "אנחנו צריכים לייצר את הרכיבים האלה בשרשרת אספקה מקומית איתנה, שתדרבן צמיחה בעבודה ובשכר" בארה"ב, הוא הסביר.[34]

אולם עבור גרמניה, אחת מהכלכלות המשולבות ביותר בעולם, ועבור תעשיית היצוא החזקה שלה, גישה אמריקנית לאומנית ופרוטקציוניסטית כזאת היא הרת אסון.

מספר שבועות לאחר שיחת הטלפון שלה עם טראמפ, מרקל השתתפה בועידת האבטחה של מינכן. הפגישות שלה עם סגן הנשיא פנס ובכירים אחרים בממשל, כמו שר החוץ רקס טילרסון ושר ההגנה ג'ים מאטיס, היו טובות מאוד. מרקל גם קיוותה ששיחה אישית עם הנשיא החדש בעצמו תביא לשינוי חיובי. "שיחות פנים אל פנים הן תמיד הרבה יותר טובות מאשר לדבר אחד על השני", אמרה לעיתונאים[35].

ב-17 במארס מרקל הגיעה לביקור בן יממה בוושינגטון הבירה. היא הביאה איתה מנכ"לים מסימנס וב.מ.וו, שכן לשתי החברות היו מפעלים גדולים בארה"ב שמספקים תעסוקה לאלפי עובדים אמריקאים. אבל הסיבה העיקרית לביקורה הייתה ליצור יחסי עבודה הגונים עם הממשל החדש. אולם השיחות עם טראמפ לא עלו יפה כל כך. שפת הגוף של שני הפוליטיקאים לא הצביעה על חום אמיתי ביניהם. ובחדר הסגלגל נראה שטראמפ אפילו התעלם מההצעה של מרקל ללחוץ ידיים, כשעיתונאי ביקש מהם לעשות זאת שוב למען המצלמות (הם כן לחצו ידיים כשנפגשו לראשונה).

הוא הביט ישר קדימה ולא נראה שהוא שמע אותה, או העמיד פנים שלא שמע אותה. במהלך ארוחת הצהריים, על פי הדיווחים, טראמפ אפילו מסר למרקל חשבונית מזויפת על סכום של יותר מ-300 מיליארד דולר. זה הסכום, לפי החישוב של הבית הלבן, שהגרמנים לא הוציאו על ביטחון מאז סוף שנות ה-90. הקנצלרית לא התרשמה; שר גרמני כינה את האקט "שערורייתי".[36]

 

עם זאת, השיחות המהותיות בין טראמפ למרקל התנהלו די טוב, אף שנותרו די שטחיות. שני המנהיגים האמינו שיש להסיר את הסנקציות על רוסיה רק אם מוסקבה תיישם את הסכם מינסק II במלואו כדי לפתור את המצב האוקראיני. מרקל הסכימה עם טראמפ שהחברות בנאט"ו צריכות להגדיל את הוצאות הביטחון שלהן. היא גם הדגישה את ערכו של סחר חופשי ואת חוסר כדאיותו של פרוטקציוניזם. מספר פעמים טראמפ הציע הסכם סחר בילטרלי בין ארה"ב לגרמניה, במטרה לצמצם את עודף הייצוא הגרמני הגבוה עם ארה"ב. הנשיא, לעומת זאת, לא הבין שהקנצלרית לא מוכנה ולא מסוגלת להגיב לכך, משום ששנים רבות לפני כן המדינות החברות באיחוד האירופי האצילו את המשימה לנהל משא ומתן על עסקות סחר לנציבות האיחוד האירופי. איש לא היה בטוח באותו זמן אם הכוונה הזאת הייתה רצינית או לא. בסך הכל, פגישת טראמפ-מרקל הראשונה לא הביאה לקירבה חדשה ביחסי גרמניה-אמריקה. "וושינגטון פוסט" הגדיר את הפגישה "צוננת".[37]

יתרה מכך, רק יום לאחר מכן, ב-18 במרץ 2017, במהלך פגישת ה-G20 של שרי האוצר והבנקאים המרכזיים בבאדן-באדן הגרמנית, סירב שר האוצר האמריקני, סטיבן מנוצ'ין, לחתום על הצהרת ה-G20 המקובלת שהביעה תמיכה חזקה בסחר חופשי. גינה את הפרוטקציוניזם הסחר. למרות שהפגישה הייתה ידידותית ולא קרבית, כנראה שהבית הלבן לא נתן לו את הסמכות לעשות זאת. התייחסות לציפייה של ה-G20 לממן צעדים נגד שינויי אקלים ירדה גם מההודעה הסופית שאמורה הייתה להיות פה אחד. ארה"ב התנגדה גם (וכמוה סעודיה) להצהרה של ה-G20 לממן צעדי מדיניות במאבק במשבר האקלים, שהיתה אמורה להיות חתומה פה אחד.[38]

נשיאותו של טראמפ הדאיגה מאוד את הפוליטיקאים הגרמנים. תחילה קיוו בברלין שעם כניסתו לתפקיד הנשיא החדש יפסיק את ההצהרות הפשטניות שלו ויתרחק מקמפיין הבחירות המפלג שלו לכיוון המרכז הפוליטי. טראמפ, חשבו בברלין, ינצל את תקופת המעבר הנשיאותית ואת ימיו הראשונים בבית הלבן כדי למצב את עצמו כמדינאי הרבה יותר בוגר ומכובד (ואולי אף ימחק את חשבון הטוויטר שלו). אולם זה לא קרה. ובהדרגה, ממשלתה של מרקל ויתרה על התקווה שטראמפ יתפתח אי פעם לכדי פוליטיקאי אחראי 

יתרה מכך, רק יום לאחר מכן, ב-18 במרץ 2017, במהלך פגישת ה-G20 של שרי האוצר והבנקאים המרכזיים בבאדן-באדן הגרמנית, סירב שר האוצר האמריקני, סטיבן מנוצ'ין, לחתום על הצהרת ה-G20 המקובלת שהביעה תמיכה חזקה בסחר חופשי. גינה את הפרוטקציוניזם הסחר. למרות שהפגישה הייתה ידידותית ולא קרבית, כנראה שהבית הלבן לא נתן לו את הסמכות לעשות זאת. התייחסות לציפייה של ה-G20 לממן צעדים נגד שינויי אקלים ירדה גם מההודעה הסופית שאמורה הייתה להיות פה אחד. ארה"ב התנגדה גם (וכמוה סעודיה) להצהרה של ה-G20 לממן צעדי מדיניות במאבק במשבר האקלים, שהיתה אמורה להיות חתומה פה אחד. ( See Balazs Koranyi and Gernot Heller, “G20 financial leaders acquiesce to U.S., drop free trade pledge,” Reuters, 18 March 2017: http://www.reuters.com/article/us-g20-germany-trade-idUSKBN16P0FN).

 מסקנות

נשיאותו של טראמפ הדאיגה מאוד את הפוליטיקאים הגרמנים. תחילה קיוו בברלין שעם כניסתו לתפקיד הנשיא החדש יפסיק את ההצהרות הפשטניות שלו ויתרחק מקמפיין הבחירות המפלג שלו לכיוון המרכז הפוליטי. טראמפ, חשבו בברלין, ינצל את תקופת המעבר הנשיאותית ואת ימיו הראשונים בבית הלבן כדי למצב את עצמו כמדינאי הרבה יותר בוגר ומכובד (ואולי אף ימחק את חשבון הטוויטר שלו). אולם זה לא קרה. ובהדרגה, ממשלתה של מרקל ויתרה על התקווה שטראמפ יתפתח אי פעם לכדי פוליטיקאי אחראי. במקום זאת, מרקל החלה להאמין שהיא ומדינתה יצטרכו להיות סבלניים ולחכות שנשיאות טראמפ תסתיים. בינתיים הם יצטרכו להשלים עם נשיא אימפולסיבי, לא הגיוני, לעתים נבזי ולעתים קרובות חסר ידע וחסר ייעוץ.[39] בזמן שהבית הלבן בימי אובמה התגאה בכך שהוא אמין, שקוף ויציב [40]   ,טראמפ שאף להפך מכך.

הוא היה גאה מאוד ב"גמישות" שלו, שלדעתו אפשרה לו לשנות מסלול במהירות בכל פעם שזה נראה לו מתאים. "אנחנו חייבים, כאומה, להיות יותר בלתי צפויים", הוא הכריז באפריל 2016 במהלך נאום גדול בקמפיין. עם זאת, לדעת רבים בארה"ב ומחוצה לה, הבלתי צפוי היה יותר קרוב לחוסר קוהרנטיות ובלבול, כפי שנטען ב"וושינגטון פוסט".[41]

מערכת מדיניות החוץ הגרמנית פחדה מהשלכות הרות אסון אפשריות של נשיאות טראמפ בנוגע ליחסים הפנים-מערביים וליציבות והשלום הגלובליים. לאורך כל תקופת נשיאותו, את ברלין הדאיגו במיוחד מדיניות הסחר של טראמפ, יחסו לאיחוד האירופי וליחסים הטרנס-אטלנטיים ובהקשר זה גם יחסיו המעורפלים עם רוסיה.[42]

 

נשיאותו של טראמפ הדאיגה מאוד את הפוליטיקאים הגרמנים. תחילה קיוו בברלין שעם כניסתו לתפקיד הנשיא החדש יפסיק את ההצהרות הפשטניות שלו ויתרחק מקמפיין הבחירות המפלג שלו לכיוון המרכז הפוליטי. טראמפ, חשבו בברלין, ינצל את תקופת המעבר הנשיאותית ואת ימיו הראשונים בבית הלבן כדי למצב את עצמו כמדינאי הרבה יותר בוגר ומכובד (ואולי אף ימחק את חשבון הטוויטר שלו). אולם זה לא קרה. ובהדרגה, ממשלתה של מרקל ויתרה על התקווה שטראמפ יתפתח אי פעם לכדי פוליטיקאי אחראי. במקום זאת, מרקל החלה להאמין שהיא ומדינתה יצטרכו להיות סבלניים ולחכות שנשיאות טראמפ תסתיים. בינתיים הם יצטרכו להשלים עם נשיא אימפולסיבי, לא הגיוני, לעתים נבזי ולעתים קרובות חסר ידע וחסר ייעוץ.[39] בזמן שהבית הלבן בימי אובמה התגאה בכך שהוא אמין, שקוף ויציב [40]   ,טראמפ שאף להפך מכך.

הוא היה גאה מאוד ב"גמישות" שלו, שלדעתו אפשרה לו לשנות מסלול במהירות בכל פעם שזה נראה לו מתאים. "אנחנו חייבים, כאומה, להיות יותר בלתי צפויים", הוא הכריז באפריל 2016 במהלך נאום גדול בקמפיין. עם זאת, לדעת רבים בארה"ב ומחוצה לה, הבלתי צפוי היה יותר קרוב לחוסר קוהרנטיות ובלבול, כפי שנטען ב"וושינגטון פוסט".[41]

מערכת מדיניות החוץ הגרמנית פחדה מהשלכות הרות אסון אפשריות של נשיאות טראמפ בנוגע ליחסים הפנים-מערביים וליציבות והשלום הגלובליים. לאורך כל תקופת נשיאותו, את ברלין הדאיגו במיוחד מדיניות הסחר של טראמפ, יחסו לאיחוד האירופי וליחסים הטרנס-אטלנטיים ובהקשר זה גם יחסיו המעורפלים עם רוסיה.[42]


 

קלאוס וו. לארס הוא פרופסור להיסטוריה ויחסים בינלאומיים באוניבריסטת צפון קרוליינה בצ'פל היל. לאתר האינטרנט שלו: www.klauslarres.org

 


[1] See “Brexit Diplomacy, Trump, and the UK’s ‘Special Relationship’ with the United States,” Diplomatica: a Journal of Diplomacy & Statecraft, Vol.1/1 (April 2019), pp.113-126

[2] For more comprehensive accounts of Trump’s policies, see Klaus Larres, “Donald J. Trump: the authoritarian style in American politics,” in Klaus Larres (ed.), Dictators and Autocrats: Securing Power Across Global Politics (London/New York: Routledge, 2021), pp.204-231; Klaus Larres, “Angela Merkel and Donald Trump: Values, Interests, and the Future of the West,” German Politics, Vol.27/2 (June, 2018), pp.193-213; Klaus Larres, “Trump’s Trade Wars: America, China, Europe, and Global Disorder,” in Journal of Transatlantic Studies, Vol.18/1 (February, 2020), pp.103-129.)

[3]  At the age of 16 Donald Trump’s grandfather Friedrich Trump emigrated to the US in order to escape poverty. He followed in the footsteps of his sister Katherine who had gone to the US two years earlier. Friedrich (now called Frederick) soon moved to British Columbia and opened a hotel and restaurant near the Klondike Gold Rush. He was stripped of his German citizenship in 1889 (as he had left Bavaria as he had not de-registered and without having fulfilled his mandatory military service). He became a US citizen three years later. In the same year, in 1892, he returned to Kallstadt to attend the wedding of his sister. Five years later, in 1897, Trump’s grandfather visited Kallstadt again where he met and became engaged to 20-year-old Elisabeth Christ, also from Kallstadt. In 1902 Friedrich Trump returned for a third time to Kallstadt to get married to Elisabeth; they moved to New York. But he had promised his wife that they would eventually settle in Kallstadt and in 1904 they returned there. Although he told the US authorities he would come back to the US, he took all his savings with him. He was unable, however, to re-obtain his German citizenship; instead he was asked to leave within eight weeks, otherwise he would be deported, as he had left Germany without permission and before having fulfilled his military service. Thus in July 1905 Friedrich and his wife had no choice but to return to New York. Soon afterwards, in October 1905, Trump’s father Fred was born. Just over 40 years later, in June 1946, Donald Trump was born in the same city. Incidentally, John Henry Heinz, the grandfather of the founder of the Heinz Ketchup empire (Henry J. Heinz), was also born in Kallstadt; he had immigrated to the US in 1840 aged 19. Henry J. Heinz was a second cousin of Donald Trump’s grandfather, Frederick Trump.  See Janosch Delcker, “Donald Trump, Germany’s disfavored son,” Politico, Sept. 23 and 28, 2017: http://www.politico.eu/article/donald-trump-ancestry-forefathers-kallstadt/. For a detailed account, see Gwenda Blair, The Trumps: Three Generations of Builders and a President, with a new foreword (New York: Simon & Schuster, 2001); and the documentary movie by Simone Wendel, “Kings of Kallstadt” (2014): https://www.youtube.com/watch?v=1dSq6Sc35bY

[4]  See Robin Alexander, Die Getriebenen: Merkel und die Fluechtlingspolitik. Report aus dem Inneren der Macht (Hamburg: Siedler, 2017.

[5]  “Things Donald Trump said about Angela Merkel – and vice versa,” Deutsche Welle, 13 March 2017: http://www.dw.com/en/things-donald-trump-said-about-angela-merkel-and-vice-versa/a-37889332

[6] See Kevin Liptak, “Trump welcomes Merkel after bashing her on campaign trail,” CNN, 17 March 2017: http://www.cnn.com/2017/03/16/politics/angela-merkel-donald-trump-washington-visit/index.html

[7] “Things Donald Trump said about Angela Merkel – and vice versa,” Deutsche Welle, 13 March 2017: http://www.dw.com/en/things-donald-trump-said-about-angela-merkel-and-vice-versa/a-37889332. See also Meghan Keneally, “What Trump and Merkel have said about each other,” ABC News, 17 March 2017: http://abcnews.go.com/Politics/trump-merkel/story?id=46198767

[8] For a good overview see NBC News, “Trump to Speak with Merkel after a Campaigns worth of Criticism,” January 27, 2017: http://www.newsjs.com/url.php?p=http://www.nbcnews.com/politics/white-house/trump-phone-merkel-after-campaign-s-worth-criticism-n713376.

[9] See Klaus Larres, “Donald Trump’s Foreign Policy: what do we know, what can we expect?” In Depth Newsletter, University of Nicosia, Cyprus, Vol.13/6 (December 2016): http://www.cceia.unic.ac.cy/index.php?option=com_content&task=view&id=538&Itemid=538.

[10] (See Jonathan Allen and Amie Parnes, Shattered: Inside Hillary Clinton's Doomed Campaign, (New York: Crown, 2017

[11] For the video tape of her congratulatory statement, see: https://www.youtube.com/watch?v=VnA0RtmzYBM

[12] Carol Giacomo, “Angela Merkel’s Message to Donald Trump,” New York Times, November 9, 2017: https://www.nytimes.com/interactive/projects/cp/opinion/election-night-2016/angela-merkels-warning-to-trump

[13] ( For the video of Steinmeier’s short statement on 9 November 2016, see https://www.youtube.com/watch?v=SIGffrTUuD8)

[14] ( This section has been guided by my article “Hitler’s Long Shadow: Donald Trump and Angela Merkel,” E-International Relations (Feb. 8, 2017): http://www.e-ir.info/2017/02/08/hitlers-long-shadow-donald-trump-and-angela-merkel/ )

[15]  “Statement by the President on International Holocaust Rememberance Day,” January 27, 2017: https://www.whitehouse.gov/the-press-office/2017/01/27/statement-president-international-holocaust-remembrance-day.

[16] “Executive Order: Protecting the Nation from Foreign Terrorist Entry into the United States,” January 27, 2017: https://www.whitehouse.gov/the-press-office/2017/01/27/executive-order-protecting-nation-foreign-terrorist-entry-united-states

[17]   See Liptak, Adam, “Trump Loses Travel Ban Ruling in Appeals Court,” New York Times, 12 June 2017: https://www.nytimes.com/2017/06/12/us/politics/trump-travel-ban-court-of-appeals.html?hp&action=click&pgtype=Homepage&clickSource=story-heading&module=first-column-region&region=top-news&WT.nav=top-news. See for a timeline of Trump’s executive orders on immigration and the consequences and reactions: http://abcnews.go.com/Politics/timeline-president-trumps-immigration-executive-order-legal-challenges/story?id=45332741

[18] For an article on the “mutual incomprehension” between the US and Germany over the Iraq war of 2002, see Klaus Larres, “Mutual Incomprehension? U.S.-German Value Gaps over Iraq and Beyond’, Washington Quarterly, Vol. 26, No.2 (spring, 2003), 23-42. http://digirep.rhul.ac.uk/file/ca2b7c4c-45f3-0764-7ab3-b4354346f0d7/1/Larres--Washingon%20Quarterly%20as%20publ.pdf.

[19] See “Angela Merkel is now the leader of the free world, not Donald Trump,” The Independent, UK: http://www.independent.co.uk/voices/angela-merkel-donald-trump-democracy... For two interesting recent short books on right-wing populism, see Jan-Werner Mueller, What is Populism? (Philadelphia, PA: University of Pennsylvania Press, 2016); John Judis, The Populist Explosion: How the Great Recession Transformed American and European Politics (New York: Columbia Global Reports, 2016.

[20] Theresa May’s government had a majority of 17 seats but she wished to strengthen her position with a much larger majority in parliament and thus called a snap election that took place on 8 June 2017. The opinion polls gave her a huge lead and Labour leader Corbyn seemed to be a weak opponent. Yet, she badly miscalculated and lost her majority in parliament, thus greatly weakening her position.

[21]   “Readout of the President’s Call with Chancellor Angela Merkel, of Germany,” January 27, 2017: https://www.whitehouse.gov/the-press-office/2017/01/28/readout-presidents-call-chancellor-angela-merkel-germany

[22] “PM press conference with US President Donald Trump: 27 January 2017,” https://www.gov.uk/government/speeches/pm-press-conference-with-us-president-donald-trump-27-january-2017

[23] See Michael Crowley, “Allies and Former U.S. Officials Fear Trump Could Seek NATO Exit in a Second Term: President Trump is said to have spoken privately for years about withdrawing from the alliance, a move that critics say would be a major victory for Russia,” New York Times (September 3, 2020): https://www.nytimes.com/2020/09/03/us/politics/trump-nato-withdraw.html.

[24]   Peter Baker, “Trump says NATO Allies don’t pay their Share. Is that true?” New York Times, May 26, 2017: https://www.nytimes.com/2017/05/26/world/europe/nato-trump-spending.html; David Adesnik, “NATO’s European Members Should Increase Defense Spending,” National Review, July 8, 2016: http://www.nationalreview.com/article/437598/nato-members-defense-spending-must-meet-target

[25] See “Germany mulls a real, but unrealistic, pledge on defense spending,” Deutsche Welle, 24 February 2017: http://www.dw.com/en/germany-mulls-a-real-but-unrealistic-pledge-on-defense-spending/a-37709485; for a discussion of European defense efforts, see Klaus Larres, “Europe Démilitarisé? Un regard américain,” Politique étrangère, Vol.79/1 (2014), pp.39-52. English version “The United States and the ‘Demilitarization’ of Europe: Myth or Reality?” available online (spring 2014): http://www.cairn.info/resume.php?ID_ARTICLE=PE_141_0117

[26] See Baker, “Trump says NATO Allies don’t pay their Share. Is that true?”

[27] See for example, The Guardian, UK, January 29, 2017: https://www.theguardian.com/world/2017/jan/29/merkel-explains-geneva-refugee-convention-to-trump-in-phone-call

[28] “Angela Merkel ‘explains’ to Donald Trump …,” The Independent, UK, January 30, 2017: http://www.independent.co.uk/news/world/europe/anglea-merkel-explains-donald-trump-geneva-refugee-convention-obligations-muslim-immigration-ban-us-a7552506.html

[29]   German main evening news, January 30, 2017, 8pm: http://www.tagesschau.de/multimedia/sendung/ts-18145.html

[30]   “US trade chief seeks to reshore supply chain,” Financial Times, January 31, 2017: https://www.ft.com/content/8dc63502-e7c7-11e6-893c-082c54a7f539

[31]  “Trump takes swipe at EU as ‘vehicle for Germany’,” Financial Times, January  15, 2017: https://www.ft.com/content/1f7c6746-db75-11e6-9d7c-be108f1c1dce.

[32] “Transatlantic Mood sours as Merkel refutes Trump on Euro,” Bloomberg News, January 31, 2017: https://www.bloomberg.com/politics/articles/2017-01-31/trump-adviser-blasts-germany-for-exploiting-undervalued-euro

[33]   See ibid., and Wolfgang Muenchau, “Navarro has a point when it comes to Germany and the Euro,” Financial Times, February 5, 2017.

[34]  “US trade chief seeks to reshore supply chain,” Financial Times, January 31, 2017: https://www.ft.com/content/8dc63502-e7c7-11e6-893c-082c54a7f539

[35] See Kevin Liptak, “Trump welcomes Merkel after bashing her on campaign trail,” CNN, 17 March 2017: http://www.cnn.com/2017/03/16/politics/angela-merkel-donald-trump-washington-visit/index.html

[36]   Rebecca Flood, “Trump printed out fake 300 bn NATO invoice …,” The Independent (March 26, 2017): http://www.independent.co.uk/news/world/americas/us-politics/donald-trum... See also Klaus Larres, “Hitler’s Long Shadow: Donald Trump and Angela Merkel,” E-International Relations (Feb. 8, 2017): http://www.e-ir.info/2017/02/08/hitlers-long-shadow-donald-trump-and-ang... See also Klaus Larres, “Europe Démilitarisé? Un regard américain,” Politique étrangère, Vol.79/1 (2014), pp.39-52. English version “The United States and the ‘Demilitarization’ of Europe: Myth or Reality?” available online (spring 2014): http://www.cairn.info/resume.php?ID_ARTICLE=PE_141_0117.

[37] See Anthony Faiola, “’The Germans are bad, very bad’: Trump’s alleged slight generates confusion, backlash,” Washington Post, 26 May 2017: https://www.washingtonpost.com/world/trumps-alleged-slight-against-germans-generates-confusion-backlash/2017/05/26/0325255a-4219-11e7-b29f-f40ffced2ddb_story.html?utm_term=.63afdc6e0107

[38] See Balazs Koranyi and Gernot Heller, “G20 financial leaders acquiesce to U.S., drop free trade pledge,” Reuters, 18 March 2017: http://www.reuters.com/article/us-g20-germany-trade-idUSKBN16P0FN.

[39]  “Germany gives up on President Trump …,” Salon, January 26, 2017 (based on a story in the German newspaper Handelsblatt): http://www.salon.com/2017/01/26/germany-gives-up-on-president-trump-angela-merkels-advisors-dont-believe-hell-act-presidential/

[40]   See Klaus Larres, “Obamas Mixed Foreign Policy Balance Sheet," The National Interest (Oct.18, 2016): http://nationalinterest.org/feature/obamas-mixed-foreign-policy-balance-sheet-18089

[41] Lisa Hagen, “Trump: 'You have to be flexible,” The Hill, March 3, 2016: http://thehill.com/blogs/ballot-box/presidential-races/271751-trump-you-have-to-be-flexible

[42]   See also Klaus Larres, “Donald Trump’s Foreign Policy: what do we know, what can we expect?” In Depth Newsletter, University of Nicosia, Cyprus, Vol.13/6 (December 2016): http://www.cceia.unic.ac.cy/index.php?option=com_content&task=view&id=538&Itemid=538

[43]  “Donald Tusk says Donald Trump poses existential threat to EU,” The Independent, UK, January 31, 2017: http://www.independent.co.uk/news/world/europe/donald-tusk-donald-trump-existential-threat-europe-brexit-eu-theresa-may-a7555061.html